מבולבלת, לא מצליחה לתאר
מחפשת את הכח שאת המחשבות יטהר
מנסה לגלות את התשובה, אך בפחד
מנסה לתאר את שנינו ביחד
כי הרבה זמן שחשתי שהכל כבר מאחור
שאין את מי לשכוח, שכבר אין במי לבחור
הרגשתי שהמרחק הוא הפיתרון היחיד
לשכוח אותך, לעולם, לתמיד
אז עזבתי, התרחקתי ולא זכרתי יותר
העדפתי על האהבה הזאת לוותר
לחשוב על להיות איתך לא הייתי מסוגלת
וכך המשכתי להאמין, עד שהופעת בדלת
ונכנסת עם אותו המבט הסקרן
קצת חצוף, קצת חשוף, אך עדיין מסוכן
ניסתי לראות אם דבר השתנה
אם נשארת אותה אהבה ישנה
אבל כשפתאום הפנית אלי את אותו מבט
איזה רגש השתולל בי, התעלל בי וצבט
התמקדתי במבטיך בעיניים שוות
הסתכלתי לך בעיניים, מנסה לקרוא מחשבות
אבדתי בין עינייך, כאילו נתקעתי במבוך
כשלפתע בפניך הופיע החיוך הנבוך
הנהנתי בראשי, לוודא שהכל בסדר
במאמץ אחרון, לשווא, מנסה לשמור על סדר
ולא לתת לרגשות להימלט מתוך השכחה
ולא לצאת מהסרט שאני בחיי ממשיכה
ולהמשיך להשאר רחוקה, בלי מחשבות נלהבות
אבל איך אפשר עכשיו, אחרי אותו מבט, ששוב הצית בי להבות?
והאדישות בשניות הפכה להרגשה מתוקה
כי פתאום כבר לא רציתי להישאר רחוקה...