|
נושאת עימי
צפרירי מועקה
כלחש חששני
מנהמת הזאבים,
בים הסוער של ליבי
ביום קיץ;
עוטה משקפי שמש
להסתיר משובת גופי
ומשם מחפשת
את דלקת היער
את הזרדים היבשים
הניצתים באורי
ובהמיית קולי
משחקת בלהבות. |
|
|
לו להשיב ניתן,
את מחוגי הזמן,
איזה עולם נפלא,
הוא היה אומר
ש...
זוזו לסטרי שוב
מתחרט על הסלוגן
הקודם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.