הקיץ הגיע ואיתו הברכה,
השמש עלתה ועננים הסתירו אותה,
את פניה, רוחות עוברות לכל אורך גופה,
ורק את קולה אני שומע

ההרים נראים כל כך רחוקים,
רחוקים לא חשוב עד כמה קרובים,
השלג הלבן משאיר סימנים,
סימנים שלא יורדים

המים נמצאים בכל מקום,
נמצאים בכל מקום ולא זזים,
גם הם בודדים, עם כל הדגים,
נשארים מאוחדים אבל עצובים

העננים מפחדים, ואת השמש תופסים,
בעוד שאני מסתכל על ההרים,
יודע שאת מסתכלת על הכוכבים
חושבים את אותם הדברים

אין השתקפויות, אין חלומות,
רק אני ואת בתוך המציאות,
רואים הרים מושלגים,
חושבים על החיים

שאלה עולה במוחינו,
האם יש שם משהו מאחוריו,
חושבים על האנשים,
ומשערים שיש עוד עולם מאחורי ההרים

ואומרים, שנמשיך בחיינו מאושרים,
כל מה שצריך זה לעבור את ההרים,
לתפס מעלה, ולא להתסכל מטה

השמש זהובה זוהרת וגדולה,
כמו שהייתה האהבה,
מזכירה לי אותה