כל הזמן אומרים את זה.
הם כל הזמן חושבים שזה יעזור.
כבר נמאס לי לשמוע את זה כל הזמן, את אותו המשפט שוב ושוב,
כאילו שזה כבר משנה.
אני לא יכולה לשלוט בזה...במחשבות, ברגשות, בחלומות... בכל!
זה חזק ממני.
לא משנה כמה אני מנסה, אני לא יכולה.
זה כאילו כל פעם שאני רואה אותך הכל חוזר.
לא יודעת מה זה, אבל יש בך משהו...
זה לא ממש מוגדר. אני בעצמי לא מצליחה להבין את זה, וכמה
שאנחנו משחקים משחק מטופש, או, יותר נכון, אני משחקת, אומרת
לעצמי: "דייי! זה נגמר! אני לא חושבת עליו יותר"...
שוב מגיעים הזמנים האלו, הזמנים שמרגישים לבד וצריכים
מישהו...
ואז אתה עולה, מעורר בי תהיות על איך זה היה יכול להיות אם "רק
היינו", אם רק היינו מנסים, נותנים הזדמנות ולא ישר שוללים...

     והנה אני שוב,
     שוב בזמנים שאני הכי שונאת את עצמי...

             בזמנים שאני חושבת עליך.