בהחלט לא אחד מהטובים שלי
20.5.04
הכל נהרס, נסדק, נקרע.
כל מה שהיה פעם פתאום קיבל זווית כל-כך שונה. היפה פתאום נהיה
למכוער, מה שהיה פעם כל-כך עדין, כל-כך טהור נהיה עכשיו
למזוהם.
ואני באמת אוהבת אותך.
ואני כל-כך שונאת אותך באהבה, ואני כל-כך שונאת את עצמי כשאני
איתך.
פתאום הכל מתלכלך, מזדהם, הכל נהיה פתאום שונה - אני...
מזויפת!
ואני... כל-כך רוצה שתבין, כל-כך רוצה להגיד, כל-כך רוצה להיות
אני כשאני איתך, כל-כך רוצה לחזור ולחייך כשאני בסביבתך. שונאת
להיות רצינית לידך, אני הרי ילדותית, שכחת?!
וזה כל-כך קשה, כל-כך קשה להיות מי שאני לא, אבל כשזה נוגע
אליך אני לא מצליחה להיות אחרת... אני.
ואתה באמת לא מבין ואתה באמת לא מנסה, הרי זה כל-כך קל לגבש
דעה ואתה לא נותן לי להגיע אליך, להיות אני איתך ולא אותה ילדה
שיצרת ממני... שיצרתי מעצמי כשאני איתך.
ואני באמת אוהבת אותך?
מה זאת בכלל אהבה? מילה שאני לא מכירה!
היית הכל בשבילי ועכשיו... עכשיו אתה... מה אתה?
שונאת... אוהבת... רוצה... בורחת...
ואני באמת אוהבת אותך.
אבל אני לא אוהבת את עצמי כשאני איתך! |