[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשכבר נמאס לך מהחיים האלה,
ואתה מת לעוף מהעולם הזה
ועם זאת להחזיק את עצמך כאן.
רק שלא תוותר. אתה תחזיק מעמד ולא יגידו שאתה איזה פחדן.
אבל לא שזה אכפת לך להיות פחדן.
בעיקר שזה נכון... אתה חושב
אבל בעצם, זה לא הפחד שמאוס עלייך כל כך.
ממה כבר יש לפחד?
מהעתיד?
תחיה, תראה מה יהיה. פחות או יותר מה שקורה עכשיו?
אולי לא, אבל כשזה יגיע, זה יגיע.
הדמעות כבר חונקות לך את הגרון, אבל עוד לא מצאת את מי להאשים
הפעם.
אבל זה לא רק זה.
הדמעות כבר מזמן יצאו, הגרון כבר יבש (עד הפעם הבאה).
והכל עדיין כל כך מדכא.
אתה אפילו לא יודע איך לתאר את זה.
ויותר נורא זה מה שבא אחרי הדיכאון
לא, זה לא השמחה. זה בא רק לעיתים רחוקות. וגם אם זה בא, זה רק
אחרי עוד כמה שלבי עינויים.
אתה כבר לא מרגיש כלום. אין שום עצב. שום כעס. הכל נעלם.
אח"כ מה שנשאר זה כלום. חלל ריק. כמו שהתמלאת ברגשות, כך הן גם
נעלמות.
כבר הפסקת לרחם על עצמך.
כבר הפסקת להאשים את העולם.
מה שנשאר זה אתה. רק אתה, ועוד איזושהי ריקנות שתופסת את כל
המקום בלב. ואז אתה לא מרגיש כלום.
וכשכבר נמאס לך מהחיים האלה,
אתה כבר לא מחזיק את עצמך כאן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שתקי יא דבה.


סופגניה לחברתה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/8/01 18:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בריין דמג'

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה