כשהשמש תשקע והאבק פה ישקע
אז אראה את נעמי מופיעה בפתח
המלים שהיא תגיד יסיימו את חיי
והמוות יבוא אז מידיה.

אני חולם על נעמי בלילות ובימים
לעמקי ההזיה אני בורח.
אני נרדם בלי לנוח, אני נטרף בחלום
אז אני הולך לישון מתוח.

באש הסערה אני רואה את דמותה
הברק מבזיק מתוך שערותיה.
כן, חלום הוא חלום והוא לא תלוי ברצון
ביחוד לא שלי, אני יודע.

כך הסתכלתי עליה שקוע בהזיות
לגהינום שלה אני בורח.
האש כה קרובה, נעמי כה רחוקה
אני עכשיו עולה בדרך לרקיע.

ואז אני רואה את היום בו אעלה אל השמים
האדמה לא תיבקע
ושום תזמורת לא תנגן על הר הבית
רק נעמי תישא קולה בשירה
על מות המשוגע
יהיו לה חדשות על מות המשוגע
הללויה במות המשוגע.
המשוגע מת.