נעמי אותי לוקחת
למחוזות עצבות ופחד
אל חלום מוזר בלילה
המבט שבעינייה
והיא לא מחייכת,
היא לא מדברת אליי.
ואני נסחב אחריה, אל המוות שבידיה
ואני אבוא לגווע לרגליה עכשיו.
עדיין לא מצאתי
את האור שבעיניה
את המבט אשר מרגיע
את הנוחם בכתפיה
עכשיו היא ניצבת למעלה,
אני שומע את קולה.
והוא כל כך שקט עכשיו, והוא כל כך רחוק עכשיו
כי היא שוב נעלמת ואת לבה אוטמת כלפיי.
מכל השירים ששרתי
עדיין לא מצאתי
את זה אשר יגיע
אל לבה ואל אוזניה
עכשיו היא מתרחקת
רק דמותה רומזת אליי.
ואני כותב אליה ואני כותב עליה
אבל היא רק משלחת אותי מעל פניה לתמיד.
ימים אולי יגידו
אם צדקתי או טעיתי
אם הקדרות אשר נגעה בי
את קברי גם כן כרתה לי
ונעמי עכשיו לבטח שונאת אותי מאד
ואני חושש ממנה ואני מתגעגע
וכשנעמי לא סולחת
היא הופכת לרוצחת של נשמתי. |
