- "אוף!"
- "מה קרה?"
- "לא יודעת! כלום... אני חושבת"
- "אז למה את עצבנית?"
- "אני לא יודעת. בגלל זה כנראה, כלום לא קורה, המוח שלי כבר
בתרדמת. אני לא כותבת, לא מדברת. הכל כל כך..."
- "כל כך מה?"
- "כלום!"
- "אהה, את רוצה לדבר על זה?"
- "אין על מה לדבר. כל מה שקורה לי, אני פשוט לא "מודעת" לזה,
אני חיה, לא חושבת על מה שקורה (כמו רוב האנשים בערך). אבל
הרגשות שלי כבר מתו. אני הורגת אותם, ככה אני מרגישה."
- "איך?"
- "הרגשה של כלום! פעם כתבתי, אבל כנראה בגלל זה הפסקתי. כל מה
שכתבתי היה כ"כ גרוע. לא רציתי להתחיל עם זה שוב. אני חושבת על
דברים, ואז כשאני מעלה אותם על הדף זה כבר לא זה. אני כנראה אז
הורגת אותם."
- "אז זאת הבעייה אולי?"
- "מה?"
"את תמיד הורגת אותם"-
- "את הרגשות?"
"כן, למה את מי עוד?"-
- "אה... אף אחד! כן, כנראה זה זה. אתה צודק! זה הכל בגלל
שהרגתי אותם. כדאי שאני אפסיק עם זה, אני אתחיל עם עיסוקים
אחרים."
- "אה... כן"
- "תודה! אבל... רק עוד פעם אחת, אחרונה - לסיום."
- "למ..."
- "זהו! עכשיו אני מתחילה חיים חדשים!"