איך היא אוהבת שהוא עושה לה נעים בגב. בעיקר בנקודה הזאת שהיא
לא מצליחה להגיע אליה עם היד. לא מלמעלה ולא מלמטה. בדיוק
באמצע הגב. שם היא הכי אוהבת שהוא נוגע בה. נעצר בדיוק בנקודה
ההיא. מעביר את אצבעותיו באיטיות ובעדינות. "מושלם", היא חושבת
לעצמה בהנאה אינסופית. "מושלמת", הוא אומר לעצמו בסיפוק עצמי.

ועכשיו היא שוכבת בגבה אליו עם עיניים פקוחות. קשה לה להירדם.
כבר כמה שנים שהיא לא נרדמת בלילות. בוהה שעות ארוכות בארון
הקיר שקנו לפני שנים כשעברו לדירה שלהם. "ארון יפה נורא", אמרה
לו אז והוא קנה אותו למרות שחשב שארון זה הדבר האחרון שהם
צריכים. הוא שוכב עם הפנים לגב שלה. לא רואה אותו כי הוא ישן
כבר שעה ארוכה, עייף מיום העבודה. רגוע מהנשיקה שלה לפני
השינה. ישן וחולם. בחלומו השנים פשוט לא עברו והם ישנים חבוקים
כמו לפני שנים.
כמו לפני שקנו את הארון ההוא. 'מאז היא רק בוהה בו', ידע.
בתחילה חשב שזאת המראה הגדולה שתלויה עליו. אח"כ חשב שהיא
נרדמת בקלות יתרה כך. לבסוף הפסיק לחשוב בכלל.

היא עושה קפה רק לעצמה. התעוררה מוקדם. או אולי לא נרדמה כלל.
כבר לא ידעה להגיד מתי ישנה ומתי לא. לפעמים ידעה להבחין לפי
הכאבים בגב. הם היו חזקים בהרבה אם לא נרדמה כלל. כשישנה כמה
שעות היו פוחתים בבוקר. גופה היה נח מעט. ראשה לא היה נח גם
אז.
הוא מתעורר שעה קלה מאוחר יותר. יום העבודה שבפתח לא יהיה קל
יותר מזה של אתמול. הוא מכין קפה. "לעשות גם לך?" שואל כאילו
לא רואה את הכוס הריקה שלה בכיור. כפית קפה ושתיים סוכר. מעט
חלב.
הרבה חלב עושה לו רע. תמיד עשה. יש דברים שלא משתנים עם
השנים.

הוא פותח את דלת הדירה שלהם בכבדות. עייף מהיום הארוך הזה
שנגמר סוף סוף. היא יושבת על הכורסה, רואה סדרה שתמיד יהיו בה
פרקים חדשים. והם תמיד יהיו ישנים. "היי מותק", הוא אומר לה.
"היי", היא מחזירה לו בפרסומות. תמיד הודה בליבו לערוץ השידור
המסחרי שעשה הפסקות לפרסומות. הוא יוצא מהמקלחת אחרי ששטף
מעליו עוד יום אחד. מתיישב עם עיתון על הכורסה בצד. "תעשה לי
נעים בגב", היא אומרת לו.

איך היא אוהבת שהוא עושה לה נעים בגב. בעיקר בנקודה הזאת שהיא
לא מצליחה להגיע אליה בכוחות עצמה.

איך שהוא אוהב אותה.