(שעתוק)



ש ג י   ר ו צ ה .

שגי רוצה

שגי, רוצה?
בטח רוצה.
היא מתה על זה,
              המזדיינת.

היא מתכננת כבר שבוע לוקיישן וקאסט מושלם.
שגי היא המאפרת, היא המפיקה
       שגי מסדרת שייצא כמו שתרצה
                                כי היא רוצה,
                                       שגי רוצה.

היא עומדת מול זכוכית/עם שיערה המתבדר/ בתחנת האוטובוס
ההיא/עוד רגע יתברר
אם שגי הולכת לשחק אותה/אם היא על המפה אם היא/תמצא מיטה/אם
הייתה סיבה לטרוח, כשהרוח בפנים
הוא יצעק לה מאחור/היא תזיע מלפנים.

שגי שלי תראי אותך/כך. באמצע הכביש, עם הפה מלוכלך/הוא לא שווה
אותך/שגי/הוא לא שווה אותך.

והיא מתחת לבאר בדמיון הפרוע/והיא רוצה לממש כי עכשיו סוף
שבוע/והיא רוצה להגיד: תקרא אותי
והיא רוצה/"תקרא אותי עד שיכאב"/ושגי, הוא לא מאוהב/הוא קורע
בזמן שנשאר/ובואי, תקומי עכשיו
את דביקה, ולא הוא/יגרד מהבאר.
"באור חיוור" הוא אומר/וקוטע מהר./לא אני הוא האיש/לא את
המלאך/ועיניו, הוא אדיש/ ופיך, מלוכלך
קומי מכאן, הסתלקי, ומיד/תביטי בו שגי/תראי מה יש לו ביד.







[חופש גדול]