אני מסתכלת מהחלון.
אותו חלון שאתה הסתכלת בו עד לא מזמן.
אני רואה את העולם נחרב,
ואני כבולה לכיסא, מלאה בדמעות בעיניים.
חסרת אונים.

ואתה, אתה כבר הספקת להזיל דמעה מלמעלה.
אתה כבר נכנעת.
סמכת עליי ונכשלתי- איכזבתי.

זהו, כבר אין מוצא, אין עוד אהבה.
ואני מול החלון- רואה את השתקפותי אט אט דועכת.
אני נעלמת, ואינני עוד.
נכחדתי מהעולם, ואתה לא עוזר, לא נלחם.

כבלת אותי לכיסא הזה, הענשת אותי, וכיבית אותי.

מה אעשה בלעדייך, אהבה מלאכותית ומזוייפת שכמותך?
מה אעשה בלעדייך, אהבה דימיונית ומכאיבה שכמותך?
מה אעשה בלעדייך, אהבה ממכרת ומתוקה?

כלום, אינני יכולה לעשות כלום.
אין בי עוד צלם אנוש.
רק עיניי נשארו, רואות ובוחנות את אשר נעשה.
ואיתם אני מסתכלת מהחלון.


ומה אני רואה?




השאיפה:

hey hey, i save the world today
and everybody is happy now
the bad things gone away
and everybody is happy now
the good things is stay
please let it stay