פעם הייתה לי חברה שקראו לה שיריליקי נרת וכמו שזה נשמע, ככה
היא הייתה.
הייתה הולכת לשירה בציבור, כל יום שלישי לריקודי עם, תמיד עם
החברות שלה.
החברות שלה היו אפילו יותר פלוצות ממנה, הן כל הזמן שיגעו
אותה: "הוא מופרע, תעזבי אותו", אז הרגתי אותן.
בסוף שיריליקי התחילה לשגע אותי, כל היום הייתה בוכה: "אין לי
חברות, אני מסכנה, מה אני יעשה?"
פוסטמה כפוית טובה. לא מספיק שגאלתי אותה מהחברות המדרובות שלה
וניסיתי להפוך אותה למגניבה כמוני היא עוד רצתה לשלוח אותי
לפסיכיאטר להסתכלות ולספר עלי למשטרה. אבל בסוף שכנעתי אותה לא
לעשות את זה.
זה לקח כמה מכות עם פטיש של שניצלים בראש, אבל עכשיו היא בטוח
לא תדבר.
אפילו לא תצא מחדר השינה.