|
מתהלך על גבול, נע מצד לצד.
משתדל לשמור על איזון,
לא ליפול לתהום אמוק.
מביט קדימה ורואה איך הגבול הולך והיצר.
תנודותיי הולכות ומתגברות.
עד מתי אצליח לשמור על האחיזה?
ובדמיוני אני רואה עצמי מועד ונופל מטה מטה.
אולי נועדתי לחיות כך?
אולי כבר עתה אני מביט מתחתית התהום?
על שאלות אלו רק החברה תוכל להשיב. |
|
|
כשהייתי קטנה,
לא הבנתי איך זה
יכול להיות
ששרים "אז למה
לא כל יום שבת",
ואז "כל יום
שבת". זה לא
מסתדר,
רציונלית.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.