"אני רואה לך בעיניים. תפסיקי לשקר." לא הפסקתי. ניסיתי בכל
כוחי למכור לו את הסיפור הכי הגיוני שמצאתי. הוא לא קנה.
לא רציתי לומר לו את האמת. לא רציתי שידע.
"תפסיקי! אני לא יכול איתך עוד!"
רצתי משם. ישר אל המכונית. נסעתי. לא זוכרת אפילו לאן.
הסתובבתי ברחובות, חושבת.
איך אוכל לספר לו? בקושי לעצמי אמרתי את זה.
בקושי לעצמי הודיתי. בקושי לעצמי הודיתי שאני כאן, בגן עדן.
בקושי לעצמי הודיתי מאיפה השריטה.
בקושי לעצמי הודיתי, כמה שנהניתי מהקפיצה.