רק שלשום ישבת לידי, חיבקת, צחקנו...
ועכשיו, אתה מסתכל עליי במבט חלול מהצד השני של המסדרון. אני
מפנה את הראש מהר, שלא תראה את הדמעה שיושבת בקצה של העין
ומבקשת לנזול מטה ולהראות כמה פגעת בי, כמה אני רוצה אותך, כמה
אני לבד.
את הדמעות אני אשאיר ללילה, לבד במיטה, הדמעות יטפטפו על הכרית
בזמן שאני אחשוב עליך, אדמיין שאתה לידי, ושהכל בסדר.
"תני לדמעות לרדת, זה ישחרר אותך," אמרו לי, אני לא צריכה
להשתחרר - אני צריכה אותך! אני לא אוותר, אני רוצה שנהיה ביחד,
גם אם אין סיכוי, ואפילו שלא כדאי - אני רוצה לנסות, הזדמנות
קטנה ודי.
אני לא מבקשת הרבה, רק הזדמנות אחת, ואם לא תרצה אותי אחרי זה,
ועדיין לא תאמין שאכפת לי ממך אני מבטיחה שאני אפסיק, אני
אעזוב אותך.
רק תגיד שאתה לא מותר עלינו עדיין - שאפשר לנסות שוב, רק תגיד!