כשנורת הפלורסנט גססה בפעם השלישית הוא רכס את מכנסיו ויצא
בחזרה אל החדר. לצד המוסיקה ועשן הסיגריות, נראה אותו פאב רגיל
בברודווי. והנה הוא שב אל מושבו שנשאר מיותם ושוב לקול משק
כדורי הביליארד הטביע הוא שוב את יגונו בכוס המרה. כשעה לאחר
מכן נראה הוא גורר עצמו במורד הכביש, שיכור כלוט, אל עבר
מכוניתו הבלויה. "שיחות לילה עם מאזינים" ליוו אותו אל בנין
דירות מוזנח.
כבר מעבר לדלת העבה יכל היה לשמוע את הטלפון אך עד שהצליח
להתגבר על ערפולו ולהכניס את מפתח הדירה אל הדלת נפסק הצלצול
והמשיבון ענה. וכשנשכב על ספת העור הישנה שמע מתוך המשיבון
"אני מקווה שאתה שומע את זה, או שתשמע את זה לפני שתעשה משהו
טיפשי". ליבו החל פועם במהירות ורוח חיים חדשה נכנסה בו, הוא
התיישב בעוד האור לעינו מבצבץ ומגיח בחזרה אל אישוניו הכהים.
"אני מצטערת" המשיך המשיבון "טעיתי,(נשימה עמוקה) אני רוצה
שנחזור". למשמע דברים אילו נעמד, תפס את ראשו לעצור את
הסחרחורת שנוצרה עקב הקימה המהירה מידי ורץ אל השירותים מקיא
מרוב התרגשות או אלכוהול .
ביום שלמחרת תקף אותו כאב הראש הגדול ביותר שחווה מעודו. בתוך
תעתועי זיכרונו צעד בסלון עם שקית של קרח צמודה אל ראשו. לפתע
הבחין בהודעה על המשיבון בלחיצה קצרה על אחד הכפתורים שמע שוב
את אותה הודעה ששמע מספר שעות קודם לכן. חיוך רחב נפרש לכול
אורך פניו, הוא לקח את שפופרת הטלפון וחייג לאט. "ג'ואי?" שאל
כששמע את הצד השני עונה.
"בן ? זה אתה ? " שאלה השפופרת .
"כן,(רגע של שקט) שמעתי את ההודעה שלך" ענה לה .
"ו...?"
" מה ו...?"
" ומה אתה אומר?"
" זאת בכלל שאלה?"
" כן "
" טוב אז אם את חייבת לדעת", אמר בחיוך, "אוף! מה לקח לך כל כך
הרבה זמן?"
נשימת הקלה נשמעה משני צדי הטלפון .
"אז?" שאלה לפתע .
"מה אז ?"
"רוצה לבוא היום בערב ?"
"שוב אני לא מבין " שאל וחיוך שיכל ליצור גשר מברודווי ועד
מצריים .
"מה יש להבין כאן ?"
"מה השאלה בכלל? ", ענה, "ברור שאני רוצה"
"אז בשמונה?" שאלה.
"בשמונה"

הוא הניח את השפופרת כשכולו אחוז התרגשות . לקח אספירין , ועוד
אחד. לפתע מצא את עצמו רץ אל השירותים, מקיא מרוב התרגשות או
אלכוהול.