זה היה עולם מלא בצללים, והיה חושך בכל מקום...
הריצפה היתה קרה ומנוכרת לצעדי רגליים, ולא היה ברור אם היא
רטובה או קרה עד מוות. באופק התעופפו להם וילונות לבנים
בקלילות מהרוח, כאילו היא מלטפת אותם...פעמוני רוח שהיו תלויים
מעליהם, ריחפו ופיזרו צלילים קלילים וסוחפים.
היא הלכה באיטיות, יחפה ורועדת על הריצפה הקפואה. משני צידיה
היו קירות צרים ומגבילים עד להחריד, וכאב חד זרם בה. שיערה
הארוך התבדר ברוח, ודמעות זלגו משתי עיניה הגדולות, טיפה ועוד
טיפה...ונשרו כמו פתיתי קרח, או כמו סכינים קטנים המנסרים את
הריצפה...
היא לבשה שמלה לבנה וארוכה, ועל צווארה היה תלוי לו מגן דוד
מכסף טהור שהבריק...
היא רצתה לצאת משם, כאב לה כל הגוף מרוב קור, והיה כאב אחר, לא
מובן. היא הסתכלה על רגליה היחפות ולפתע שמה לב שהן מוכתמות
בדם ומלאות בכוויות ופצעים..
לברוח ולברוח, זה כל מה שהיא רצתה. היא הסתכלה לאחור וראתה
שחור אינסופי, והיה לה ברור שהיא חייבת ללכת קדימה, שהיא חייבת
להמשיך...אולי יש אור בקצה המנהרה...
היא החלה לרוץ כמו מטורפת, צולעת מהחבולות, ונושכת את השפתיים
מרוב כאב. הדרך התארכה, הוילונות נראו קרובים, אך ביחד עם זאת
כ"כ רחוקים..כ"כ בלתי מושגים....
היא רצה כמו שבחיים לא העזה לרוץ. בוכה ומדממת, החזיקה את המגן
דוד שהיה באופן בלתי מוסבר לנחמתה היחידה.. שפתיה דיקלמו תפילה
חרישית, תפילה מוכרת אך כ"כ רחוקה... "שמע ישראל.." ועברו
בראשה תמונות מהחיים שלא האמינה שתזכור... שלא ידעה בכלל על
קיומן... הנה היא נולדת, הנה היא צועדת את צעדיה הריאשונים...
הנה היא מתאהבת לריאשונה...הנה היא מגלה שהעולם לא כ"כ יפה כמו
שהוא נועד להיות..הנה היא באוטובוס... הנה היא...
"ה' אלוקינו, ה' אחד..."
זה נגמר. היא הגיעה ליעד הנכסף, אך היססה כציפור המהססת לצאת
מהכלוב הפתוח..היא פחדה מה מצפה לה מעבר לוילונות הארוכים...
האם שם יהיה יותר טוב?
היא הידקה את אחיזתה על השרשרת ונכנסה.
זה היה עולם אחר, עולם מלא בשמש, והיה אור בכל מקום...
אי שם באופק צחקו להם ילדים והתגלגלו על מרבד הדשא שהיה פרוש
לכל עבר...עד אינסוף....
היא הסתכלה על רגליה וראתה שהבריאו לגמריי. לא היה סימן קלוש
למה שהשאירה מאחור... זה היה עולם אחר, חיים אחרים...
בעולם הזה בני האדם אהבו אחד את השני בלי אינטרסים, בעולם הזה
כולם ידעו להקשיב ולתת מעצמם, בעולם הזה לא היה בכלל קיים
המושג "עצב" אפילו דמעות לא היו... הדמעות שהיו לה נעלמו כלא
היו.
לפתע היה צילצול מחריד והכל נעלם במערבולת מסוחררת..היא פקחה
את עיניה, וראתה שהיא שוכבת במיטה בבית חולים... רגליה היו
חבולות ומלאות בכוויות... היא חיה בעולם מלא צללים ורוע בכל
מקום... היא כמעט מתה שם באוטובוס... והעולם הרע הזה ממשיך
כאילו כלום...