יפית קורן / רחב |
צופה בהריסות העיר המותקפת.
הם שוב לא יבואו אליך, רחב,
לקנות ממך חום ותשוקה מלטפת,
ושוב לא יביטו בך, פעורי עינים,
חומדים את גופך במבטים מתגרים,
העיר שהיתה לך לחם ומים - נפלה,
ונותרת לבדך, בלי גברים...
את שנתת מחסה בסתר,
שקשרת חוט שני על סורג החלון,
את שהעברת בחשאי את המסר,
לא נשאר לך עם מי ללכת לישון.
את - זונה שהיתה לחסד,
פרוצה בוגדנית שהפכה אגדה,
גם אלף חוטים, בכל צבעי הקשת,
לא יוכלו להביא לך גברים למיטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|