לאילו מבינכם שרוצים להכיר את סבתא שלי ועוד לא יצא להם אז
תכירו: קוראים לה רוחמה והיא משוגעת.
טוב, משוגעת זה ביטוי קצת יותר מדי קיצוני בשבילה.
מטורפת.
לא. גם זה לא. אבל היא סכיזופרנית רצינית. ככה לפחות אבא ואמא
אומרים. הם לא אוהבים שאני הולך אליה כל כך הרבה אחרי בית הספר
אבל אני הולך אליה בכל זאת. חוץ מאם יש לי מבחן בחשבון למחרת.
למה היא סכיזופרנית ?
זה מתבטא בשינויי זהויות תכופים מאוד.
דמות אחת שלה היא דמות של סבתא סופר אדישה, כמעט חרשת לחלוטין
וקטטונית למחצה. היא יכולה לשבת על מגהץ לוהט ולא להרגיש כלום,
לשבת ליד הטלפון ולא לשמוע אותו מצלצל או לשכב לישון ולקום רק
אחרי שבוע בלי להרגיש כלום חוץ מרעב וצורך עצום להשתין.
לפעמים אם היא היתה שומעת איכשהו את הטלפון היא היתה מרימה
אותו, לא שומעת את מי שהתקשר אליה, מתעצבנת שהיא סתם הרימה את
הטלפון, פולטת בשצף איזה דקה קללות בגרמנית (והיא לא יודעת
גרמנית) ומנתקת.
או לפחות מנסה לנתק. היא תמיד החזירה את הטלפון הפוך למקום,
וכשהוא לא נכנס היא דחפה אותו חזק למקום עד שהוא נשבר.
את הדמות הזאת של סבתא לא אהבתי כל כך כי תמיד הייתי בא אליה
והיא לא היתה מביאה לי ממתקים או משהו. סתם בוהה בקיר ומזילה
ריר.

דמות אחרת שאני אוהב יותר מופיעה בעיקר בקיץ. הדמות הזאת
מתנהגת כמו נערה בת 20. אני בא אליה אז ואנחנו מנגנים בגיטרה
שירים של MEGADETH ושותים בירות (אני בירה שחורה כמובן)
ואוכלים ממתקים ועוד ממתקים כל היום.
לפעמים היא מעצבנת כשהיא מתעקשת ללכת ברחוב ומתחילה עם בחורים
ואני כמעט חוטף מכות אבל היא בסך הכל בסדר.

הדמות שלה שאני הכי אוהב היא של ילד בגילי בן 13. כשהיא בדמות
הזאת אני מבלה איתה כל היום עד שהיא הופכת לדמות אחרת.
אנחנו רואים טלוויזיה כל היום, שומעים מוזיקה, משחקים בDOOM
במחשב, אוכלים ממתקים (בחיים לא אוכל "מזין"), משחקים כדורגל
והולכים לים (שזה החלק הקצת פחות נעים: לראות אותה בבגד ים).

אני ממש אוהב את סבתא רוחמה למרות שהיא קצת משוגעת.

את הסבתא השניה שיש לי - סבתא גילה - אני בקושי רואה. ההורים
שלי מכריחים אותי ללכת אליה פעם בחצי שנה. היא דווקא נורמלית
והכל אבל אני שונא אותה. היא אף פעם לא נותנת לי ממתקים.