אני נשען על אדן החלון,
מתחתי המולת הרחוב.
דמויות של בני אדם
מתפתלות כנחיל נמלים,
עיניי בוהות - רואות לא רואות.
דבר לא משתנה.
החיידקים המתקיימים מדמי
עורכים הילולה במוחי,
משגרים ארסם לכדורי הדם,
אימתם עלי.
דבר לא משתנה.
אני מנסה לחצות במוחי
אך השגעון מקדים אותי.
מה הוא הזמן הזה
שממנו נצבר ניסיוננו,
ממוננו, צרותינו ותחלואינו
השמים אונסים את הקרקע,
בני אדם את השמיים.
זיעה קרה מכסה אותי,
כולם אונסים את כולם -
דבר... לא... משתנה ! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.