זיכרון
מפה לשם, מצאתי את עצמי נוסע שוב ושוב לתל אביב
ללא סיבה נראית לעין.
מגיע לאן שהנסיכה שלי נמצאת.
הייתי תפרן גמור באותם ימים ולפעמים נסעתי בטרמפים,
לפעמים במוניות שירות,
לא משנה מה, העיקר להגיע. לראות אותה.
הסתדרנו ממש מצוין ואפילו לקחנו את יאסו (הכלב של אשקו),
לטיול בירקון. רק היא ואני .
פחדתי שהיא לא תרצה להיות איתי ולא רציתי להרוס את הסיכויים
שלי,
אז אפילו לא ניסיתי לנשק אותה, דבר שבדרך כלל הולך לי די
בקלות.
היא הייתה מיוחדת.
אני ברמן עכשיו, בבית קפה נחשב בתל אביב.
כולי התרגשות.
סתם, לא ממש.
והנסיכה שלי מלצרית.
ואנחנו גרים ביחד בלב תל אביב.
יש לנו כלב .
ואנחנו מאושרים.
אבל לפעמים לא כל כך.
כי תמיד יש בעיות לזוגות.
זה נראה כמו סיפור שלא נגמר.
אני מסתכל על אנשים אחרים, מבוגרים יותר, שחיים בזוג,
וזה נראה אותו הדבר, רק שהם כבר המון המון זמן ביחד.
וממה שאנחנו הקטנים עוברים, אני מרגיש וגם היא מרגישה,
שזה כמעט בלתי אפשרי.
אולי זה מין מבחן תמידי של נפש האדם.
הבעיה היא שלא יודעים מתי מצליחים ומתי נכשלים.
וזה המבחן האמיתי.
לדעת מתי טוב ומתי רע.
ולדעת לנצל כל מצב כדי להתקדם.
מה שיפה אצלנו, זה שאנחנו תמיד יודעים לצאת ממצבים.
אפילו נפרדנו לכמה ימים כדי לראות מה קורה איתנו...
אלו היו ארבעת הימים הכי קשים שהיו לי בחיים.
הידיעה שהנסיכה שלי,
כבר לא שלי.
זאת מין תחושה של מחנק. ממש פיזי.
חוסר יכולת לנשום כמו שצריך.
היה ריח של אסון ממשמש ובא.
כבר שבועיים לפני שזה קרה.
שנינו היינו כל אחד בתחת של עצמו.
"שלום שלום" וזהו.
ימים שלמים.
חוסר תקשורת מוחלט.
ולא ברור למה .פשוט לא ברור למה!
מרוב שהיינו ביחד,
כבר לא היינו ביחד.
ובוויכוח/ריב האחרון,
החלטתי אני לקחת את הרגליים שלי וללכת...
ולנסוע לשאוף אויר אצל אמא ואבא.
היא כל הזמן אמרה שהיא חייבת לנסוע לכמה ימים.
ולא יצא לה. עבודה ועיסוקים אחרים.
ובסוף אני זה שהחליט ללכת כדי לתת לה את המרחב הזה.
הבעיה הייתה שזה נראה כמו בריחה.
יצאתי מהדלת עם דמעות בעיניים.
היא אמרה שאני עושה טעות וזה רק ירחיק בינינו יותר.
אני אמרתי שאני אף פעם לא בורח. כולל עכשיו.
אני לא נפרד ממך. אני נוסע כדי לחזור בגדול.
אני פשוט מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. מבחינתי.
זאת לא בריחה.
כל הדרך למוצקין בכיתי כמו ילד.
מהרגע שיצאתי מהדלת ועד הרגע שחזרתי
עברו ארבעה ימים.
דיברנו המון בטלפון, היו המון דמעות .
ואני הרגשתי שאני אוהב אותה ולא משנה מה.
אני לא מוותר עליה לעולם.
יש עליות ומורדות.
שנה וחצי ביחד. |