אני הרחוב הצדדי והצר
שבו את הולכת
ואובדת.
אין לי שם ואין לי מספר
או מוצא, וריצה
לא תושיע אותך, המולכת
בנזר דמעות מתקצרות
ואדרת צללים מתארכים
והולכים
אחרייך מכל השטיחים השחורים
אל שלי, האדום
המוביל לגרדום.
אני הרחוב הראשי המואר
שבו את הולכת
ונלכדת.
אין בי צל ואין בי מתאר
או דמויות, ושלטים
לא יזהירו אותך
מפני אותיות סנוורים נטויות
ואורות חישוקים מתהדקים
והולכים
מעלייך מכל השחקים הריקים
אל שלי, הצפוף
מלתת לך לעוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.