רציתי לחבק אותה
עד שהיא תפסיק לבכות
ואפילו עד שיתגשמו,
כל התקוות
שיקרתי במילים
קיררתי הבעה
ניסיתי להרחיקה...
מי יודע אולי הצלחתי
אך בטוח שאני את עצמי
אליה קרבתי.
היא לא כמו כולן
יש בה משהו יחודי
מבט דיכאוני-זדוני-תמידי
כל פעם שעיניי פוגשות בה
הן נעצרות ובוהות... מתרכזות.
אולי היא סתם עושה פרצופים?!
לא, לא היא
ככה היא נולדה,
עם הבעה מדכאה.
הריח, ריח לא חוקי
הוא כבר סימן הכר
כל סניפה שנכנסת לאף
אני יותר ויותר משתכר
מריחה המתוק של ההיא.
חבל שהיום עשיתי משהו רע
התעללתי במדוכאת
טעויות רבות עשיתי
ובראשי אני חובט!!!
היא דיברה מתוך חלום
ואמרה שיש מקום
בלב שלה בשבילי
כן, בלב שלה... בשבילי!
ו ו ו ו ו ואני רוצה אותה כל כך
כי ליבי עוד לא שכח
את עינייה הסגורות
שמעט נפתחות,
הן אומרות לי שלום,
אני עוזבת,למקום אחר...
|
