טורו ווטנבה / ציפייה |
בדידות. אדם יושב בביתו
ומקשיב לאי הרעש העולה ממיטתו,
שלוח יד לעבר הבל הנשימה
המדלג מעל עורפו הקשוי
מציפייה ליד שלא תפסח על ראשו. גופה הגלילי
של הנערה שאני
אוהב שוכב
בעצמיותו, נטול ממגע כמו ילד
שאבד לאימו. אינני
מוצא נחמה בשערותייך השחורות,
הארוכות: כשאני מביט בך רואה אני
שאין זה כך, ובכל זאת. אולי
תבוא רוח גדולה וגדושה ותישוב
אותך אלי. אז נסתדר היטב זה לצד זו
כמו מילים אקראיות על דף העולם
ונהיה לשיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|