עידן: היי
ארנון: היי, מה קורה?
ע: לא משהו
א: למה?
ע: חברה שלי עזבה אותי
א: למה?
ע: משהו שקשור לסיגריות...
א: לא סבלה שאתה מעשן, אה?
ע: לא, זה לא זה.
א: אז מה הקשר לסיגריות?
ע: היא לא סבלה שכיביתי אותם עליה...
א: מוזר...
ע: כן, הבנות האלה...
א: חפיף, אתה תתגבר
ע: כן... תגיד, איך זה שאתה אף פעם לא מספר על חברות שלך
א: על מי לספר לך?
ע: מה זאת אומרת על מי?
א: על איזה מהן?
ע: הנוכחית
א: נו, כן איזה מהן?
ע: מה?
א: איזה מהנוכחיות?
ע: יש כמה?
א: בטח! יש את דנה,שלי, שיר, עינב, נטע, רינת, יובל, קארין,
טליה, שירז, רוני, נטע, דניאל, עינת, רונית, סהר, הדס, לי,
עדן, אורנה, אלכס, עדינה, שירן, עדי, נועם, קרן, שחר,אלינור,
נוגה...
ע (חותך את ארנון): הבנתי... אבל איך אתה זוכר את כולם

ארנון מוריד את החולצה ומראה המון שמות של בנות כתובות לו על
הגוף

א: הדרך היחידה לזכור את כולן...
ע (מסתכל): אז למה אתה לא מסדר לי מישהי?
א: כי אני יוצא עם כולן
ע: מתי יש לך זמן?
א: מוצאים, עכשיו אם לא אכפת לך אני מאחר לדייט עם

מחפש שם על הזרוע הימנית שלו ומוצא כעבור מספר שניות

א: סיגל! טוב, נדבר מחר

ארנון הולך ועידן ממלמל לעצמו קללות רבות...