פרק 1
הבועה

שמים בהירים ונקיים מעננים חייכו אל נער עצוב,שעמד ליד החלון
של בית מספר 4 בדרך פרוויט.
הנער העצוב היה הארי פוטר.  הוא איבד לפני כמעט חודש את
סנדקו,האדם שהיה בשבילו גם אבא,גם אח וגם חבר טוב.בזה לא נגמרו
תלאותיו של הארי-הוא איבד את הוריו כשהיה בן שנה.מי שהרג את
הוריו היה הלורד וולדמורט-מכשף רשע ותאב-בצע,שרצה להשתלט על
העולם והשליט אופל ורוע על כל העולם.כשהארי היה בן שנה
וולדמורט פרץ לביתו,הרג את הוריו,וניסה להרוג גם אותו.קללת
ה"אבדה קדברה" שוולדמורט שלח אל הארי חזרה אליו כמו
בומרנג,והפכה את וולדמורט לצל,רוח,אפילו לא רוח-רפאים.לפני שנה
וקצת וולדמורט חזר לתחייה,ומאז הארי וחברי מסדר עוף החול מנסים
לשכנע את עולם הקוסמים בחזרתו.מסדר עוף החול הוא מסדר מיוחד
ללוחמה נגד וולדמורט.רוב החברים בו הילאים-קוסמים הנלחמים נגד
כוחות האופל.הוריו של הארי גם היו הילאים,בזמנם.עד לפני
חודשיים הארי חשב שזו הסיבה שוולדמורט ניסה לרצוח אותם-אך הוא
טעה.קיימת נבואה,האומרת בקצרה,שלבן של לילי וג'יימס פוטר,הוריו
של הארי,יוולד ילד שיוכל לנצח את וולדמורט.לכן וולדמורט ניסה
להרוג הארי,אך ללא הצלחה.מאז הארי גר אצל דודיו מצד
אמו-הדרסלים. הדרסלים היו מוגלגים(לא-קוסמים),שתיעבו כל קשר
לקוסמות.מכאן אפשר להבין,שהם לא רצו כ"כ את הארי בביתם.
הארי נאנח אנחה מעומק הלב,ופנה לצאת מחדרו,לכיוון ארוחת
הצהריים שלו.אך לפני שהגיע לדלת שמע משק כנפיים חזק וינשוף
גדול וחזק,בצבע חום נחת על שולחנו.הארי זיהה שזה הינשוף
מהוגוורטס.הארי לקח את המכתב מהינשוף,שמיד התעופף ועף
מהחלון.הארי פתח את המכתב,שהיה גדול מתמיד,וקרא:


לכבוד הארי פוטר.
מכתב זה נועד להזכירך ששנת הלימודים בהוגוורטס תחל ב 1
בספטמבר.
הרכבת להוגוורטס תצא מתחנת קינגס-קרוס שבלונדון,בשעה 11
בדיוק.
מצורפים בזאת תוצאות מבחני הבגרות שלך ורשימת הספרים.
בברכה,
מינרווה מקגונגל,סגנית מנהל.



הארי הוציא דף נוסף שהיה במכתב,וקרא:


הארי פוטר,להלן תוצאות מבחני הבגרות שלך.
ציוני הבגרות מסווגים כך:
קס"מ:קוסם סטודנט מעולה.
הל"מ:הצלחה מעל למצופה.
ט"מ:טוב מספיק.זהו הציון העובר הכי נמוך.

שינוי צורה-הל"מ.
לחשים- הל"מ.
שיקויים-קס"מ.
תולדות הקסם-לא עובר.
אסטרונומיה-לא עובר.
המכ"א-קס"מ.
גילוי עתידות-לא עובר.
תורת הצמחים- ט"מ
טיפול בחיות פלא- קס"מ.


מכיוון שהשגת את כל הציונים הדרושים למגמת המכ"א,שבה בחרת שנה
שעברה,אנו שמחים להודיעך כי התקבלת למגמה זו.
מכיוון שאתה במגמה זו,שיעורי המכ"א,שינוי צורה,לחשים ושיקויים
יוכפלו.
בשנתך השביעית תתחיל לימודי האליטה מוגברים,עם מקצועות חדשים.
הינך תקבל תזכורת על כך שנה הבאה.
רשימת הספרים לתלמידי השנה השישית:
@ ספר הקללות והלחשים המתקדם,רמה ו'
@ כל מה שצריך לדעת כדי להיות הילאי
@ עשבים וצמחי מרפא
@ שינוי צורה למצטיינים
@ מסעות הגובלינים ומלחמותיהם.

אנו מצפים לראותך בהוגוורטס בשנה זו.
צוות בית הספר היוקרתי הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.


הארי לא האמין.הוא הצליח לעלות למגמת המכ"א.הוא סוף-סוף יוכל
להגשים את חלומו,וללכת בדרכם של הוריו.ינשוף קטן מאוד בצבע חום
העיר את הארי ממחשבותיו.הוא זיהה את הינשוף כפיג-הינשוף של
רון.פיג הקטן צייץ ועף מסביב להארי בהתלהבות,ולקחו להארי 10
דקות שלמות כדי לתפוס אותו.הארי פתח את המכתב וקרא:



הארי!
מה קורה איתך?שכחת אותנו?כבר אמצע החופש,אתה לא הולך להגיע
אלינו מתישהו?אנחנו ממש מתגעגעים אליך!הרמיוני הגיעה לפני
יומיים,ואני לפני שבוע.אנחנו עכשיו במפקדה של מסדר עוף
החול.תודיע לנו בהקדם מה איתך! יש לנו משהו מאוד חשוב לספר
לך!
נ.ב-איך הלכו ציוני הבגרות?אני והרמיוני עלינו למגמת המכ"א,מה
איתך?מקווים שגם!
רון והרמיוני.


הארי הניח את המכתב על שולחנו ופנה לעבר המסדרון.הוא היה רעב
מאוד,והחליט קודם לאכול,ואז לענות על מכתבו של רון.גם הארי חשב
הרבה איך להגיע חזרה לעולם שלו,וכל יום שחלף עשהאותו מדוכא
יותר ויותר.כבר עברו שבועיים מתחילת החופש הגדול,ואף אחד מחברי
המסדר לא שלח לו מכתב או רמז,איך הוא יגיע למפקדה.היחידם
שהתכתבו איתו היו רון והרמיוני,והם הסבירו שגם הם בקושי רואים
את חברי המסדר,מכיוון שכולם עסוקים מאוד.
הארי פנה לעבר המדרגות כאשר נשמע פיצוץ גדול מכיוון הרחוב,וקול
עבה ומצמרר
אמר : "קרושיו".
שוכח לגמרי בארוחת הצהריים שמצפה לו,רץ הארי אל הרחוב.5 אוכלי
מוות היו ברחוב,ושיחקו עם גופה באוויר.הארי קפא.האישה שהסתחררה
באוויר היתה גברת פיג."הארי פוטר,שלום לך."אמר קול מצמרר וקר
מאחורי גבו.לוציוס מאלפוי עמד מאחוריו."אבל-אבל-אבל אתה אמור
להיות באזקבאן!"אמר הארי."אמור",אמר מאלפוי
בשקט."אקפליארמוס!"שרביטו של הארי עף לידו המושטת של מאלפוי.כל
אוכלי המוות התקרבו אל הארי,יוצרים מעגל מסביבו,כאשר גברת פיג
ממשיכה לרחף למעלה."עכשיו,פוטר,האם תואיל בטובך לבוא איתנו"
אמר מאלפוי.אוכלי המוות המשיכו להצטמצם לעבר הארי.הארי לא ידע
מה לעשות,הוא היה בלי שרביט,מול חמישה אוכלי מוות.גם עם שרביט
אין לו הרבה סיכויים.הארי הסתכל לעבר השמיים וראה את פוקס,עוף
החול של דמבלדור.פוקס התסובב מעליו בצורה מעגלית,הולך וקרב
אליו...הארי לא הבין איך פוקס הולך לעזור לו עכשיו...אך זכרון
משנתו השניה חזר אליו...הוא,רון,ג'יני ולוקהרט עפים לעבר
הוגוורטס,כאשר הארי מחזיק בזנבו של פוקס ופוקס מצליח למשוך את
כולם מעלה...פוקס רוצה שהארי יקפוץ ויחזיק בזנבו.בלי
היסוסים,הארי קפץ מיידית אל עבר פוקס והתחיל להתרומם
באוויר.אוכלי המוות התחילו לצחוק."אציו" אמר מאלפוי,והארי חזר
אליהם בשניות."אני רואה שאין לנו ברירה אלא להביא אותך בדרך
הקשה.בסדר."אמר מאלפוי.כל אוכלי המוות התרחקו מהארי ומאלפוי,
ויצרו מעגל גדול,כשהם רחוקים כמה מטרים מהארי ומאלפוי.
"קיירו-"
"שתק!"
מאלפוי קפא באמצע הקללה.הארי הסתובב וראה את דמבלדור,לופין
וקינגסלי.אוכלי המוות האחרים התחילה לשלח לעברם קללות,אך
דמבלדור אמר "סיינטרוקופוס" ובועה גדולה וירוקה הקיפה את
שלושתם.הקללות של אוכלי המוות התנגשו בבועה והתנפצו.אוכלי
המוות הבינו שהם לא יצליחו לפגוע בהם,והתחילו לרוץ לעבר
הארי,כאשר אחד מהם צועק "אציו!".הארי התחיל להימשך אלאוכל
המוות,כל שניה אוכל המוות היה מגיע אליו...
דמבלדור כיוון את שרביטו אל הארי, והארי נמשך במהירות כפולה אל
הבועה ודמבלדור.לופין מלמל משהו,והבועה נעלמה לרגע.הארי הגיע
אל דמבלדור,לופין וקינגסלי,ולופין מלמל משהו והבועה חזרה.
הבועה התחילה לרחף באוויר,אוכלי המוות שמתחתם ניסו כל מיני
קללות אך ללא הצלחה,ארבעתם כבר היו בגובה 20 מטרים,והבועה
נעצרה לפתע.דמבלדור קרא "אציו שרביט!" לכיוון מאלפוי,ותוך
שניות שרביטו של הארי היה בידו הבטוחה של דמבלדור.דמבלדור
הושיט את השרביט להארי וחייך.הוא פנה לקינגסלי ולופין,
ואמר:"בספירה שלי...שלוש...שתיים...אחד". 3 קרני שיתוק נורו
מהבועה לכיוון אוכלי המוות.הם המשיכו לצעוק "שתק" עד שכל אוכלי
המוות לא יכלו להזיז אפילו את הבוהן.
הבועה התחילה לפנות מערבה,במהירות כל גדולה שהארי היה צריך
לשמור על משקפיו שלא יפלו.לפתע הבועה נעצרה,והתחילה לרדת
בעדינות ובאיטיות.כיכר גרימולד נגלתה לפניהם.בזמן שעברו את
קצות עמודי החשמל הארי פנה אל שלושתם: "תודה.לא ידעתי מה
לעשות,אפילו פוקס לא הצליח לעזור לי."
"פוקס הוא זה שקרא לנו."אמר דמבלדור,והוסיף,"על לא דבר.אם אי
פעם תצטרך ותנו,פוקס יצא למצוא אותנו,ובמהירות."
הבועה הגיעה למדרכה,ונגעה בה לשניה.הבועה נרעדה לרגע
והתפוצצה.הם עמדו כרגע מול הכניסה לבית מס' 12,הבית של סנדקו
של הארי. הארי לקח נשימה עמוקה,ופתח את הדלת.


פרק 2


הארי נדהם.הבית היה הרוס לגמרי.כל התמונות היו מנופצות על
הרצפה,חלקים מהתקרה נפלו,סדקים שלמים היו על הקירות,וחלקי
גופות בכל מקום.הארי הסתכל לכיוון המדרגות שמובילות
למטבח,ונדהם-דמבלדור שכב שם,כל גופו מרוסק,נוטף דם."זה לא
יתכן.."מלמל הארי כשהתחיל ללכת לעבר גופתו של דמבלדור."זה לא
יתכן...זה פשוט לא קורה..."
"רגע,זה באמת לא יתכן," אמר קול קטן בראשו של הארי."הרי
דמבלדור עומד ממש מאחורי!"הארי הסתובב,וראה את דמבלדור מחייך
לעברו,בריא ושלם.הארי הסתובב בחזרה-וראה את דמבלדור מרוסק על
הרצפה."מה קורה פה?" הארי שאל את דמבלדור בחשדנות.
"אוויסטה",אמר דמבלדור.
כל הבית ההרוס נעלם,והארי מצא את עצמו עומד במטבח המוכר של
המפקדה."קסם הטעייה,"אמר דמבלדור."לאחרונה התחלנו לחשוב שכישוף
הפידליוס אינו מספיק להגנה."
צעקת שמחה נשמע מאחורי הארי.הוא ראה את הרמיוני שועטת לעברו
בחיוך ומחבקת אותו."כל כך דאגנו לך,הארי,כל כך דאגנו לך,חשבנו
שלא תצא מזה חי " היא אמרה בעודה מחבקת את הארי עד שהוא כבר לא
הרגיש את גרונו."גם אני שמח מאוד שאני חי,אבל את חונקת
אותי."הרמיוני התרחקה מהארי במהירות,שהתחיל לעסות את גרונו.רון
ניגש אליו,מחייך."אתה לא יודע איזה פאניקה גרמת לכולנו.פתאום
פוקס הופיע בצלחת של ג'יני בזמן ארוחת הצהריים.דמבלדור ,לופין
וקינגסלי יצאו מיד אליך,ולופין גם הודיע  לשאר המסדר להגיע,אני
מניח שהם עכשיו מטפלים באוכלי המוות ובגברת פיג."
רון שם לב שהארי עדיין מעסה את גרונו,וציחקק."המתקפה של
הרמיוני היא עוד כלום לעומת מה שאמא שלי תעשה כשהיא תשמע שאתה
פה."
וכמו בקסם,הארי שמע עוד קריאה נלהבת וראה את גברת וויזלי רצה
לעברו,מהר מאוד יחסית לגופה השמנמן."הארי חמודי!הגעת!כל כך
דאגנו!"אמרה גברת וויזלי ולפתה את הארי לחיבוק.
"מגיע לך ארוחה הגונה!אני בטוחה שלא אכלת כלום מאז הבוקר!"
אמרה גברת וויזלי.ובהנף שרביט,עוף בגריל ופירה הופיעו על
השולחן.הארי,רון והרמיוני התיישבו,מפטפטים.גברת וויזלי כרכרה
מסביבם מוסיפה עוד ועוד תבשילים,מרקים ופשטידות לשולחן. גברת
וויזלי הניחה 8 צלחות על השולחן,בדיוק כשנשמע "פופ" ואדון
וויזלי הופיע,עם תיק גדול ושחור."שלום הארי!" הוא קרא
בשמחה."עד עכשיו טיפלתי בעניין הבריחה,פאדג' עשה בעיות" אדון
וויזלי מלמל לגברת וויזלי ,שהינהנה ואמרה:"הם ימשיכו להעביד
אותך ככה?זה גם לא קשור למחלקה שלך!". באותו רגע נשמעו צעדים
מכיוון המדרגות,ופרד,ג'ורג' וג'יני הופיעו במטבח."באנו להפסקה
קטנה מהחנות" אמר ג'ורג',לוקח שוק מהצלחת שהונחה במרכז
השולחן.
"שלום הארי" אמרה ג'יני."ש-שלום ג'-ג'יני" אמר הארי.הוא לא
הבין מה קרה לו.ג'יני הספיקה לגדול בקיץ,והפכה לעלמת חן
יפה,מנומשת עם שער חלק וארוך.."מה קורה לי?"אמר הארי
לעצמו."האם אני מאוהב בג'יני?"הוא ביטל את המחשבה תוך שניה.זבה
לא יכול להיות,זה ג'יני...ידידה שלו כבר 5 שנים..."אז מה?" אמר
הקול הקטן בראשו של הארי,בעודו אוכל מהפירה והעוף."הארי?"אמרה
הרמיוני,"אני ורון רוצים לדבר איתך."היא הוסיפה."שנעלה לחדר?"
"בסדר" אמר הארי.
הם עלו לחדר שבו הארי ורון ישנו בחופש שעבר ובחג המולד.הארי
התיישב על המיטה.
"מה קרה?"הוא שאל,מסוקרן.
"טוב,אז העניין הוא...שאני והרמיוני...אנחנו..."אמר רון,לא
מוצא את המילים.
"חברים" השלימה הרמיוני.
הארי נדהם.רון והרמיוני?שני החברים הכי טובים שלו חברים?השנים
שכל הזמן רבו,והציקו אחד לשני?
"וואוו,אה-מזל טוב!"אמר הארי,המום.
"תודה,"אמרו רון והרמיוני ביחד.
"ממתי זה?"שאל הארי.
"זה טרי,רק מלפני יומיים שהרמיוני הגיעה לפה."אמר רון.
"מזל טוב,אני שמח בשבילכם" אמר הארי.הוא באמת היה שמח
בשבילם.שמח ונדהם,אבל עדיין שמח.
"יופי,רצינו לדעת אם זה בסדר מ-" הרמיוני עצרה באמצע המשפט
כאשר נשמע צילצול הפעמון בדלת.
"בטח חבר במסדר!"אמר רון בהתרגשות,ושלושתם פנו לצאת מהחדר.הם
ירדו במדרגות ,לכיוון הטרקלין.כשהגיעו לטרקלין הם ראו את הדלת
נפתחת,אבל מי שעמד שם לא היה חבר במסדר.
זה היה פרסי וויזלי.

פרק 3


"הוא?" אמרו בשקט הארי,רון והרמיוני,קולותיהם מביעים תדהמה.
בדיוק באותו רגע פרד,ג'ורג' וג'יני הגיחו מאחד החדרים למעלה
,מצחקקים בקול.
הם הגיעו לטרקלין ונעצרו."מה אתה עושה כאן?" אמר פרד בקול.
"באתי לבקש סליחה." אמר פרסי בקול חלוש."הייתי צריך להבין את
זה כבר מזמן. התנהגתי כמו אידיוט מוחלט."
לא נשמע כלום,חוץ ממשיכות-האף החוזרות ונשנות של גברת וויזלי.
"וחוץ מזה שבאתי להגיד שאני מצטער,באתי גם להגיד לכם שפאדג'
הוא אוכל מוות."
"מה?" אמרו הארי,רון והרמיוני ביחד.
"אתה צוחק עלינו!"אמר ג'ורג'.
"מצאתי את זה אצלו במשרד,כשבאתי לתת לו את הדו"ח השנתי על
חישובי השכר לעובדים."
פרסי העביר פיסת קלף לאדון וויזלי.אדון וויזלי לקח אותה,ותוך
כדי קריאה,פניו הפכו ללבנים.
"אוויסטה אלבוס" הוא אמר בשקט.
פניו של אלבוס דמבלדור הופיעו מול אדון וויזלי ההמום.
"קרה משהו,ארתור?" שאל דמבלדור בנעימות.
"תקשיב לזה-" אמר אדון וויזלי,והתחיל להקריא לו מתוך הנייר.
פאדג'
תודה לך שהעברת לנו את הלחש לפתיחת התאים באזקבאן.עכשיו כולם
ברחו וגם הסוהרסנים לצידנו.אדון האופל אמר לי למסור לך שתביא
לו את מפת הוגוורטס השלמה,כולל קיצורי הדרך והיער האפל.אנחנו
מתכננים לפרוץ להוגוורטס בחג המולד.תבוא למסתור ביום חמישי כדי
שנדון בהכנסתך.
לוציוס מאלפוי.

פניו של דמבלדור נהפכו לרציניים מיד. "השג לי את כל חברי המסדר
וההילאים אצלי במשרד בעוד חצי שעה" ונעלם.
אדון וויזלי פנה לפרסי ואמר לו בבהילות : "אני מוכרח לבקש ממך
שתישאר.אתה מסכים?דרוש לכך אומץ לב ונחישות גבוהיים."
פרסי הינהן בראשו.
"אני חייב...אני חייב לעשות את זה...כדי לכפר על...על המעשים
שלי," הוא אמר .
אדון וויזלי ירד פנה לכיוון המדרגות שמובילות למטבח,ירד בהם
ונעלם.
גברת וויזלי פנתה אל פרסי,שהביט בה בתחינה.
"אמא,אני יודע שקשה לכם לסלוח לי,אבל אני ממש לא יודע למה
עשיתי את כל זה,פשוט כל כך רציתי להתקדם בעבודה ופאדג' אמר לי
שהוא יוכל לעשות לי כמה קיצורי-דרך,ואני האמנתי לו,ואת לא
יודעת כמה אני מצטער עכשיו." הוא אמר לפני שהיא פצתה את פיה.
"כמובן שאסלח לך,בן יקר שלי," אמרה גברת וויזלי בקול חנוק
מדמעות. "תמיד ידעתי שתחזור אלינו,פרסי חמודי."
"טוב,אנחנו לא מתכוונים לסלוח לו בקרוב!" אמר פרד.
"בדיוק!" הסכים ג'ורג',שולח מבט מאוד לא נעים לפרסי.
"ככה חשבת,לחזור אלינו ככה פתאום ושנסלח לך?"צעקה ג'יני.
שלושתם עזבו בהפגנתיות ועלו למעלה.
"טוב,אני חייב ללכת,אני צריך ל- התארגן." מילמל פרסי לגברת
וויזלי,והתעתק משם.
"בואו,"מלמל רון.
שלושתם עלו בחזרה לחדרם של הארי ורון. כשהגיעו לחדר רון סגר
אחריהם את החדר ואמר : "טוב,אלה חדשות."
"מעניין למה פרסי התעתק מפה למרות שאדון וויזלי ביקש ממנו
להישאר..." אמר הארי.
"כן..." אמרה הרמיוני.
לפתע נשמע ציפצופים צווחנים מפינת החדר.
"אוף,פיג התעורר,הארי,תעשה טובה ותביא לו כמה מהחטיפי
ינשופים,הם שם על המדף" רון אמר,ויש על המיטה לצד הרמיוני.
הארי ניגש לשידה שעליה נעמד כלובו של פיג,והוא האכיל אותו מכמה
"חטיפוני ינשופונים: חטיפים מיוחדים המרדימים את הינשוף
הצווחני שלך!"
כשהארי הסתובב בחזרה לרון והרמיוני הוא תפס את שניהם מתנשקים.
"טוב...אמ...אני הולך לחדר של פרד וג'ורג'" הודיע להם
הארי,שנראה כאילו לא הקשיבו לו בכלל.
הארי יצא מהחדר,ופנה במעלה המדרגות לכיוון חדרם של פרד
וג'ורג'.
כשהוא נכנס לחדר הוא ראה מחזה מוזר-פרד,ג'ורג' וג'יני יושבים
ליד שולחן וכותבים.
הוא התקרב אליהם ואמר "מה אתם כותבים?"
שלושתם הסתובבו והסתכלו עליו,ולפתע התחילו לצחוק צחוק אדיר.
"מה?" שאל הארי,מתעצבן."מה קרה?"
"תסתכל במראה" אמר ג'ורג',צורח מצחוק.
הארי התסכל במראה ונשנק.
הוא ראה במראה יצור מוזר כ"כ,שהוא רצה להתחיל לצחוק,עד שהבין
שהוא מסתכל על עצמו.
הוא היה סוס,סוס מהלך על שניים.ואם זה לא הכל,לסוס היה חצאית
וגופייה צמודה.
"תסתובב" אמר פרד,משתנק מצחוק.
הארי הסתובב,והרגיש משיכה חזקה בגב שלו.הוא הסתובב וראה את פרד
מחזיק דבר עגול,בגודל של ביצת תרנגולת,צהוב,עם עיניים,שהתגלגלו
במושובתיהם מעלה-למטה.
"זה אפורס" אמר ג'ורג',מוחה דמעות מעיניו."יצור שאני פרד
המצאנו במשך הקיץ.באמת לא מצאנו אותו מאז שעברנו לפה.כנראה הוא
קפץ עליך מהתקרה."
"ההמצאה האחורנה שלנו,חמישה אוניות לאפורס יחיד!זיל הזול!"אמר
פרד.
הארי צחק באילצות,קצת מעוצבן שפרד וג'ורג' ניסו עליו עוד אחד
מההמצאות שלהם.
"טוב...אה...אני חייב לזוז...בי"אמר הארי.
הארי יצא אל חדר המדרגות הקריר והחל לעלות במדרגות,לכיוון חדרו
של בקביק.בקביק הוא היפוגריף-יצור שחציו ציפור וחציו סוס.הארי
נכנס לחדר והשתחווה לעבר בקביק. לאחר שבקביק השתחווה אילו
בחזרה,הארי התיישב לידו והחל ללטף את נוצותיו.
הארי אף פעם לא חשב שהוא יחזור לבית הזה.היו בו כל כך הרבה
זכרונות מסיריוס.הוא הרגיש געגועים לסנדק שלו,למרות שרק ידע
זאת לפני שנתיים.הארי שקע בזכרונות על סיריוס.איך סיריוס היה
שם תמיד כדי לעזור לו,גם בשנתו הרביעית וגם בשנתו החמישית
בהוגוורטס,שבמהלכה אמברידג' המופרעת כמעט תפסה אותו.הוא נזכר
איך סיריוס שמח כל כך כשהם הגיעו לחג המולד שנה שעברה,ואפילו
נזכר כיצד סיריוס סילק את קריצ'ר מהחדר.
הארי זכר טוב מאוד כיצד הוא ראה את סיריוס בפעם האחרונה...זה
היה במשרד הקסמים,שניות לפני שמת...הוא זכר את ההבעה
הקפואה,המבוהלת על פניו,כאשר בלטריקס שלחה לעברו קרן שיתוק
והוא נפל מאחורי פרגוד מוזר במשרד הקסמים.הוא זכר איך הוא ניסה
להגיע אל סיריוס,לגעת בו,לנסות למשוך אותו מעבר לקשת,אך רמוס
לופין החזיק אותו חזק ואמר: "זה נגמר הארי...אין עוד מה
לעשות...הוא מת" . מאז המקרה הזה הארי תהה מה משמעות הפרגוד
הזה,ומה מיוחד בו.האם הוא הורג את כל מי שנוגע בו?בכל
מקרה,בגלל הפרגוד הזה ובלטריקס  הארי איבד את סנדקו...
הארי קם על רגליו. "אני אנקום בבלטריקס לסטריינג' גם אם זה
יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי."אמר הארי,כל קולו מלא שנאה
וכעס.

פרק 4


שאר החופש עבר להארי מהר מאוד,בעיקר בגלל שהוא,רון וג'יני
שיחקו הרבה פעמים קווידיץ' בחצר האחורית של בית המפקדה.לעיתים
קרובות רון היה פורש באמצע המשחק והולך להרמיוני,ודבר זה עצבן
את הארי וג'יני מאוד.ג'יני והארי התקרבו מאוד במהלך
החופש,והארי למד להכיר אותה טוב מאוד. היא נראתה לו כבחורה
נחמדה מאוד,יפה,מקובלת,נעימה...פשוט מושלמת . האם הארי אהב
אותה?על זה אפילו הארי עצמו לא יכל לענות.הוא הרגיש שהוא
וג'יני ידידים טובים ,ידידים טובים מאוד,אבל אהבה?הארי לא ידע
. כל זה היה חדש בשבילו .
למען האמת,הארי לא ידע מה הוא מרגיש לגבי שהייתו בביתו של
סיריוס. היו כל כך הרבה זכרונות ממנו במקום הזה... במשך כל
הקיץ הארי ניסה להתעלם מהמחשבות הטורדניות שקפצו לראשו ברגעים
הכי לא מתאימים... כמו בפעם אחת שדיבר עם ג'יני...
במהירות מסחררת הגיע הערב האחרון של החופש,יום לפני החזרה
להוגוורטס.באותו ערב גברת וויזלי ערכה סעודה
גדולה,ודמבלדור,לופין,קינגסלי וכל הוויזלים,כולל פרסי,הגיעו.
הארוחה הייתה משמחת במיוחד,גברת וויזלי הכינה מטעמים
מיוחדים.מזווית עינו הארי בהה בג'יני.בכל פעם שהפנה את ראשו
אליה הוא הרגיש כאילו עשרות פרפרים חמימים מרחפים לו בבטן. זו
היתה הרגשה נפלאה.
לאחר סיום הארוחה,כשכולם פנו לעבר המדרגות,בדרכם לחדרי
השינה,דמבלדור קרא להארי.
"הארי,יש לי משהו להודיע לך,לפני תחילת הלימודים," אמר
דמבלדור."מאחר והעלמות ג'ונסון ובל סיימו את לימודיהם,תפקיד
הקפטן לנבחרת הקווידיץ' של גריפינדור נשאר ריק.תהיתי אם תסכים
לקבל את התפקיד."
"ברור,פרופסור דמבלדור,אני אשמח!"אמר הארי,זורח.
הוא סוף סוף יהיה הקפטן...הארי היה שמח כל כך שהיה בא לו לקפוץ
על המטאטא שלו ולטוס לאורך כל העולם.
הארי הביט בשעונו.השעה הייתה שתיים-עשרה וחצי.הוא היה צריך
ללכת לישון,מכיוון שמחר מצפה לו יום ארוך,והוא צריך לקום
מוקדם.
הוא עלה במדרגות,והגיע לדלת חדרו כשלפתע ראה מולו דמות מתקדמת
לעברו.זו היתה ג'יני וויזלי.
"אה-היי הארי.רק ירדתי לקחת את התג שלי."אמרה ג'יני.
הארי נזכר שג'יני קיבלה במכתב מהוגוורטס גם תג מדריכה.
"כן,טוב,אז, לילה טוב" אמר הארי,מבוייש.
"לילה טוב," אמרה ג'יני והדביקה לו נשיקה חפוזה על הלחי,רצה
משם לכיוון המטבח.
הארי עמד שם,המום.הוא מישש את הלחי בה ג'יני נישקה אותו.
לאחר כמה דקות הוא התעשת,והלך לכיוון מיטתו.בזמן שלבש פיג'מה
ונכנס את תוך מיטתו מתכסה בשמיכה העבה,הוא חשב רק על דבר אחד:
הוא אוהב את ג'יני וויזלי.

בוקר המחרת היה בלגן גדול.כל דיירי הבית רצו במסדרונות בעקבות
ספרים וינשופים אבודים.כשהארי סוף סוף מצא את כל חפציו הוא
הוריד את מזוודתו ביחד עם הכלוב של הדוויג למסדרון,ונכנס
למטבח.כל בני הבית היו שם,אוכלים ארוחת בוקר חפוזה של פנקיקים
ומיץ תפוזים.
בזמן שהארי ישב לשולחן,רון שאל,"איך נגיע לקינגס קרוס
היום,אבא?"
"דמבלדור הצליח להשיג מהממונה על תחבורת הקוסמים מפתח מעבר.זה
לא היה כ"כ קשה,בהתחשב שהאיש חבר טוב שלי מילדות,והוא היה חייב
לי טובה קטנה." הוא הוסיף בקריצה.
לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר שלהם אדון וויזלי קרא להם להתקבץ
מסביבו.בהתחשב שמפתח המעבר היה עצם צעצוע לכלב,שרוטה
ולעוסה,היה קשה לאדון וגברת וויזלי,רון,ג'יני,הרמיוני והארי
להחזיק ביד אחת את העצם וביד השניה את כל מזוודותיהם.לאחר
שכולם הסתדרו,אדון וויזלי קרא:
"3...2...1"
הארי הרגיש,לא בפעם הראשונה בחייו,כיצד קרס נתקע מאחורי
הקורקבן שלו ומושך אותו אחורה.אחרי כמה שניות הם הופיעו ברציף
תשע ושלושה רבעים,שם עמדה רכבת האקספרס להוגוורטס,מוכנה
לדרך,נושפת קטר.
הארי,רון,הרמיוני וג'יני העלו את תיקיהם לאחד הקרונות
ברכבת,וירדו מהרכבת כדי להיפרד מאדון וגברת וויזלי.להפתעתם,
ליד אדון וגברת וויזלי עמדו פרד וג'ורג'.
"חשבתם ללכת בלי להיפרד?" אמר ג'ורג' בקריצה.
הארי,רון הרמיוני וג'יני עברו את סבב החיבוקים והנשיקות הרגיל
כמו בכל שנה,ועלו לרכבת.
כשהגיעו למסדרון הרמיוני אמרה :"אני וג'יני צריכות ללכת לתא
המדריכים.נראה אותכם בתא."
הארי ורון פסעו לעבר התא שלהם במסדרון.
"אתה כבר לא מדריך?"שאל הארי.
"לא,הרמיוני נשארה.בסוף השנה החמישית אחד יורד,ושניים שעולים
לחמישית מחליפים את מקומו.השנה זה ג'יני וקולין קריווי." אמר
רון. "אבל האמת זה די טוב,עכשיו אני משוחרר מחובות המדריך,ואני
לא צריך לריב עם חברים שלי."
כשהגיעו לתא מצאו את נוויל ולונה יושבים בתא.
"היי הארי,רון" אמר נוויל.
"היי נוויל.מה יש ללונה?" אמר הארי,מביט בלונה.
לונה ישבה מאחורי העיתון "הפקפקן" והשמיעה קולות מוזרים.בעמוד
הראשון של הפקפקן הייתה כותרת:"גמדוני בית פרצו ל'צריף המצווח'
שבהוגסמיד והפכו אותו למטה המאבק שלהם בקנטאורים!"
הארי גיחך.הסיכוי שגמדוני בית יעמדו על זכויותיהם הוא כמו
שקראב וגויל יעשו דיאטה.
באותו רגע הרכבת התחילה לנוע,והרמיוני וג'יני נכנסו אל התא.
"אוף!!!" אמרה הרמיוני בכעס,מתיישבת ליד רון.
"מה קרה?"שאל רון.
"מאלפוי המשיך בהדרכה" אמרה ג'יני,מקמצת את אגרופיה בזעם.
"ובדיוק לפני שנכנסנו,ראינו אותו אומר ללוונדר ופרוואטי שהם
צריכות לקרצף את כל המסדרונות של הקומה השביעית!" אמרה
הרמיוני.
"ואחרי זה הוא היה בדרך אל התא של שיימוס ודין,אין לי מושג מה
הוא עשה להם." אמרה ג'יני.
"הוא לא עשה כלום.או יותר נכון,לא הספיק" חייך רון בסיפוק,מביט
אל עבר החלון שהיה קבוע בדלת התא."בואו תראו..."
ששתם יצאו אל המסדרון וראו את מאלפוי כורע על ברכיו,ונראה היה
שיש לו בחילה עמוקה.מאלפוי השתנק,ומפיו יצא חלזון ללא
קונכיה.הארי זיהה שזה מה שקרה לרון בשנתם השנייה,כאשר הוא ניסה
להפעיל את הקללה הזוהי על מאלפוי.
מאחורי מאלפוי עמדו,עם שרביטים מורמים,שיימוס ודין.
"הוא הספיק לתת לכם עונש?" שאלה הרמיוני.
"הוא לא הספיק," אמר דין,מרוצה מעצמו.
ששתם חזרו לתא,צוחקים בקול.זה היה טוב לראות את מאלפוי שוכב כך
על הרצפה,פולט חלזונות.
"אתם יודעים, אני די שמח שאני לא מדריך," אמר רון. "כאילו,בשנה
שעברה זה היה ממש קשה, חובת המדריך מצריכה הרבה מאוד זמן..."
"כן, אבל אתה לא חושב שההנאה בסוף השנה מצדיקה את זה?" שאלה
אותו הרמיוני.
"לא," ענה רון.
"רווווווווווווווווווווווון!"
"מהההההההההה?"
"כלום."
הארי ניסה שלא להביט ברון והרמיוני המתגפפים כעת אחד על
השני,מתנשקים.
"רוני חמודי," אמרה הרמיוני מאחורי רון.
הארי הציץ לעבר ג'יני והבחין שגם היא מסתכלת עליו. היא חייכה
אליו בחיוך קטן.
לפני ששניהם הספיקו לחשוב, שניהם פרצו בצחוק מתגלגל וחזק, שגרם
לרון ולהרמיוני להיפרד אחד מהשני ולהביט עליהם במבט תמוה.
"מה?" שאלו רון והרמיוני ביחד.
"או רוני מתוקי,חמודי שלי," אמרה ג'יני בחיוך גדול,צוחקת.
דפיקה על דלת התא הפסיקה את הדיבור.
"יבוא," אמר הארי.
הדלת נפתחה והארי ראה שפיתחה עומדת צ'ו צ'אנג- תלמידת שביעית
יפה.
החיוך על פניה של ג'יני נחמק מיד.
"שלום, הארי," אמרה צ'ו בקול מתוח מאוד.
"שלום," ענה לא הארי בלא מעט קרירות.
"אז... איך היה הקיץ שלך?" שאלה.
"בסדר," ענה הארי בקרירות.
"טוב, אז...בי," אמרה צ'ו, ויצאה מהתא.
"אה- הארי?" הארי שמע את קולה של הרמיוני.
"כן?"
"מה קורה בינך לבין צ'ו?"
"שום דבר לא קורה," אמר הארי. "למעשה, נראה לי שנפרדתי ממנה
לפני שבכלל היינו חברים," הוסיף.
הארי לא יכול היה שלא לשים לב לחיוך הגדול של פניה של ג'יני,
כעת ניסתה להסתיר אותו.

פרק 5


לאט לאט התחלף הנוף בחלונם. בתחילה זה היה הבינינים הגבוהים של
לונדון, לאחר מכן הם עברו בשדות החיטה של אוקלנד, עברו דרך אגם
גדול,שכבר סימני כפור היו על פניו, ובלבסוף- הם הבחינו בטירת
הוגוורטס המיתמרת מעלה אל השמיים, ולצידה צמרות העצים של היער
האסור.
ארבעתם יצאו מן הרכבת אל הרחוב החשוך של הוגסמיד, ולבו של הארי
זינק כשראה דמות ענקית מתקרבת לעברם.
"שלום לכם ארבעתכם!" הרעים רובאוס האגריד בקולו.
"שלום האגריד!" ענו ארבעתם.
הארי נשם לרווחה. הוא פחד מאוד שיגיע גם השנה להוגוורטס
והאגריד לא יהיה.
הם עלו על אחת המרכבות ויצאו לדרך.כאשר הגיעו לחומת
הוגוורטס,הם ראו בשערים 2 קוסמים עם שרביטים בחוץ,עומדים לצד
השערים.כאשר הגיעו למדרגות הכניסה להוגוורטס,הם ירדו
מהמרכבה,ונכנסו לטירה. הם עברו את אולם הכניסה,והארי היה כמעט
בטוח שראה את הפרופסור פליטיק רודף אחרי רוח רפאים לבנה
כפנינה,שכנראה היתה פיבס,המפחידן של בית הספר. הם נכנסו לאולם
הגדול,והתיישבו ליד שיימוס ודין.
הרמיוני הציצה לעבר שולחן המורים.
"מי זאת?" היא אמרה,מצביעה לעבר אישה יפה שישבה בשולחן
המורים.
לאישה הזה היה שיער חום ארוך,והיא היתה רזה,ונראתה נינוחה
ורגועה.
"אני יודע מי זו!" אמר הארי בהתרגשות. "זו הסטיה ג'ונס,היא אחת
מהחולייה שבאה לקחת אותי מהדרסלים שנה שעברה! היא הילאית,וחברה
במסדר עוף החול!"
"הילאית? חברה במסדר עוף החול? אפשר להבין את דמבלדור." אמר
רון.
"כנראה שהמצב מול וולדמורט נהיה גרוע יותר,אם דמבלדור לוקחת
הילאית למשרת התגוננות מפני כוחות האופל."
הארי פתח את פיו לענות,אך רון השתיק אותו בנפנוף יד.
פרופסור מקגונגל נכנסה כעת עם קבוצת תלמידי השנה הראשונה
ומצנפת המיון.
הייתה דממה כבדה באולם. כולם חיכו.
לפתע נוצר קרע במצנפת,ודרך הקרע הזה בקע קול,ששר:

ארבע מכשפות וקוסמים
רצו מאוד להקים
בית-ספר לקוסמים.
גודריק גריפינדור-
את האמיצים רצה לבחור.
רונה רייבנקלו רצתה
את החכמים להפיל לרשתה
סלאזר סלית'רין הצהיר ואמר:
אליי מגיע-
רק טהור בדם.
ואילו הפלפאף טובת הלב הסכימה לאלתר
לקחת את כל השאר.
בימים עברו
עשו הם את העבודה,
למיין אותו ואותה.
אך לא ידעו,
מה לעשות כשלמיין כבר לא יוכלו.
החכים גריפינדור לעשות,
ושלף אותי בלי בעיות.
הכניס כל אחד קצת מעצמו לתוכי,
ועכשיו מצנפת המיון אני.
אמיין אותכם בלי בעיות
לבית אשר בו אתם מתאימים להיות.

מכל עבר נשמעו מחיאות כפיים,אך הופסקו מיד כשהפרופסור מקגונגל
התחילה לדבר.
"כשאקרא בשמכם,אבקש מכם לחבוש את המצנפת." אמרה.
"מייקל פוסט"
ילד שמן עלה וחבש את המצנפת. הארי חשב שהוא משתווה לדאדלי
בילדותו.
"הפלפאף!"
מתוך הספסל הימיני ביותר באולם עלו מאיות כפיים נועזות.
"אנטונין מאלפוי"
"מעולה," אמר רון, "עוד מאלפוי."
"לא ידעתי שלמאלפוי יש אח קטן," אמרה הרמיוני.
"ואיך בדיוק את אמורה לדעת?" אמר רון.
שלושתם הפסיקו בדיוק ברגע שהמצנפת פתחה את פיה.
"גריפינדור!"
"בשם כל גמדוני הבית שבעולם," אמר רון,מוכה הלם.
הרמיוני אפילו לא התייחסה לניסוח שלו.היא פשוט ישבה ופיה היה
פתוח בגודל שאפשר היה להכניס אונייה שלמה בלי להתאמץ.
הילד הקטן,אנטונין,פסע בכשילה לעבר שולחן גריפינדור. שום
מחיאות כפיים לא נשמעו. כל האולם היה מוכה בהלם. איש לא זז.
מזווית עינו הארי ראה את מאלפוי יושב, שעיגולי עיניו היו בגודל
של בקבוק ברצפת.
גם הארי לא הבין...מה פתאום ילד ממשפחת מאלפוי נשלח
לגריפינדור?
הארי הסתכל לעבר שולחן המורים. כולם,ללא יוצא דופן,לא זזו.
פרופסור דמבלדור היה הראשון שהתאושש. לאט לאט הוא החל למחוא
בכפיו,לאט.
שאר המורים עשו כמוהו ומחאו כפיים גם כן. לאחר בקושי כמה שניות
המחיאות הופסקו.
"ריצ'י אוקלובר" אמרה הפרופסר מקגונגל.
"הפלפאף!"
"איניטה בלוקט"
"רייבנקלו!"
"מרים סטוארט!"
"סלית'רין!"
"יוקל צ'ונגו!"
"הפלפאף!"
"אהרון באטהד!"
"גריפינדור!"
המיון הסתיים,ואיתו גם מחיאות הכפיים האחרונות לאהרון באטהד.
פרופסור דמבלדור,שנראה כאילו התאושש כבר לגמרי,קם על רגליו.
כשהארי ראה את דמותו הגבוהה והזקופה של דמבלדור, הוא הרגיש
חמימות רכה בלב, כאילו בלע בקבוק בירצפת בלגימה אחת.
"ברוכים הבאים להוגוורטס!" אמר,קורן."ולוותיקים שבינינו-ברוכים
השבים!עתה,יש לי מספר הודעות לומר לפני שנשקע בשינה מתוקה.
"אני שמח להודיע שהוגוורטס שמח לקבל לשורותיו את הסטיה
ג'ונס,המורה החדשה  להתגוננות מפני כוחות האופל" דמבלדור
אמר,ומחיאות כפיים מילאו את האולם.הסטיה הסמיקה.
"מבחני הקווידיץ' יתקיימו מאוחר מן הרגיל ,מכיוון ארוע מיוחד
שיקרה בבית הספר שבוע הבא.אני שמח להודיע לכם כי בית ספרנו
מתכוון להתחיל במסורת חדשה,ואנחנו שמחים להודיע שמהשנה הנוכחית
ואילך,בשבת בערב של השבוע הראשון ללימודים יתקיים נשף פתיחת
השנה.בנשף יוכלו להשתתף כל תלמידי הוגוורטס,כולל שנה שלישית
ומטה."
כל האולם נתמלא במחיאות כפיים סוערות,שריקות וצהלות.
"אני מאושר להודיע כי פרד וג'ורג' וויזלי,האחים לבית גריפינדור
אשר פרשו מהוגוורטס שנה שעברה מקימים דוכן מיוחד למוצריהם
בקומה החמישית,ליד הפסל של סוניטון שאוכל תפוח."
הארי,רון והרמיוני החליפו מבטים המומים,ומיד לאחר מכן החלו
למחוא כפיים בעוצמה.
"יש עוד דבר קטן וחשוב,לפני שנשחרר אותכם לחדריכם," אמר
דמבלדור."בכל הכניסות להוגוורטס מוצבים שני הילאים,שנועדו
לשמור על בית הספר במקרה של התקפה.במקרה כזה אנחנו מבקשים מכל
תלמידי הוגוורטס לרדת מיד לכיתת השיקויים,משם יש יציאה סודית
מבית הספר.
"טוב,אני חושב שאמרתי הכל,לילה טוב!" אמר דמבלדור,ומאות זוגות
רגליים מילאו את האולם,בדרכם לדלתות.ג'יני והרמיוני קמו כדי
להראות לתלמידי השנה הראשונה איך מגיעים למועדון של
גריפינדור,ואמרו לרון והארי "הסיסמא החדשה היא 'אלף לחשים
וקללות',לילה טוב!".
הארי ורון עלו בכבדות במדרגות השיש,בדרכם לחדר המועדון של
גריפינדור.בזמן הליכתם רון שאל את הארי:
"את מי אתה הולך להזמין לנשף?" הוא שאל.
"לו'ידע.." אמר הארי בישנוניות.
הוא ידע טוב מאוד את מי הוא רוצה להזמין לנשף,אך הוא לא הולך
לספר את זה לרון,במיוחד בגלל שזו אחותו.
הם הגיעו לתמונת האישה השמנה ואמרו "אלף לחשים וקללות" ונכנסו
דרך החור שבתמונה.
בדרכם לחדרי השינה שלהם,מספר אנשים קראו אל הארי וברכו
אותו.מפלס הפופולריות שלו עלה מאז שפורסם שהוא וחבריו
צדקו,והלורד וולדמורט באמת חזר.
כשהגיעו לחדר השניה שלהם הם ראו את שיימוס,דין ונוויל
במיטותיהם מדברים.
"אני הולך להזמין את לוונדר לנשף,אני ממש מחבב אותה מאז הנשף
לפני שנתיים." הודיע שיימוס לחבריו,והם ענו בשריקות.
"את מי אתה מזמין,דין?" שאל נוויל.
"אני הולך להזמין את פרוואטי" אמר דין.גם הוא,כמו שיימוס,נענה
בשריקות גבוהות.
הארי נכנס למיטתו בפיג'מה,ולפני שנרדם הוא הספיק עוד לתהות האם
יהיה לו אומץ להזמין את ג'יני,לפני שמישהו אחר יעשה את זה.

פרק 6


הארי התעורר בבוקר לשמע צעקותיו של רון "הארי,קום כבר!אנחנו
נאחר לשיעור הראשון!".כשרון ראה שהצעקות לא עוזרות,הוא התחיל
לזרוק על הארי כריות. כשהארי התעורר סוף-סוף ,מלא נוצות,הם
ירדו לאולם הגדול,וראו שבדיוק עכשיו פרופסור מקגונגל מחלקת את
מערכת השעות.
"איזה שיעורים יש היום?" שאל רון את הרמיוני שכבר ישבה ליד
השולחן.
"שעתיים עם סנייפ על הבוקר," אמרה הרמיוני בעגמומיות.
"במה חטאנו??" קרא רון אל צלחתו.
לאחר ארוחת בוקר זריזה הם פנו לעבר המרתפים,לכיתת
השיקויים.כשנכנסו הם שמו לב שלא רק תלמידי סלית'רין היו שם-גם
ההפלפאפים.באותו רגע סנייפ נכנס לכיתה.
"ברוכים הבאים לשנה השישית." אמר סנייפ."אני מבטיח לכם שהשנה
הזאת תהיה השנה הקשה ביותר שתחוו,במיוחד אצלי בשיעורים.מקצתכם
שהצליחו להעפיל לשעורים המתקדמים איתי,ואין הרבה,בהתחשב שזהו
שיעור משותף עם הפלפאף."
נראה היה שסנייפ היה נחוש לקיים את הבטחתו-מכיוון שבאותו שיעור
הוא הטיל עליהם שיוקי שעוד לא נראה כמותו.אפילו הרמיוני נראתה
מודאגת.את רגלי השפירית היה צריך לחתוך בסנטימטרים
מדוייקים,ואת פרוות החד-קרן היה צריך להוסיף בכמיות מדודות
לשיקוי.ועם זה לא הספיק,סנייפ נתן להם ערימה נכבדת של שיעורי
בית לאותו ערב:
"פרטו,נמקו וחישבו כמה  קילגורמים של לבבות צפרדעים יספיקו
בכדי למלא קדרה שלמה."
הוא אמר בחיוך נבזי.
חישוב לבבות צפרדעים היה עבודה קשה מכל-מכיוון שהלבבות אינם אף
פעם עומדים בשקט.כל פעם שתנסו לתפוס אותם-הם יחליקו מידכם.הארי
,רון והרמיוני צפו לעצמם שהערב הם ירוצו בכל מגדל גריפינדור
בעקבות הלבבות.מדוכדכים,הגיעו הארי,רון והרמיוני לארוחת
הצהריים והתיישבו בכבדות על הספסל.
"מה יש לנו אחרי-הצהריים?" שאל הארי.
"התגוננות מפני כוחות האופל עם הסטיה," אמרה הרמיוני."אתם
יודעים,חשבתי על קיצור דרך בשיעורי הבית של סנייפ.אבל אם הוא
יתפוס אותנו,מן הסתם נסולק מבית הספר." היא אמרה בלחש."אבל
כמובן,אנחנו נעבור על הרבה חוקים-"
"מה שעושה את כל זה ליותר מעניין," השלים רון.
הרמיוני שלחה לעברו מבט זעוף והמשיכה : "בספרייה הפרטית של
סנייפ מצויים כמה מספרי השיקויים הנדירים בעולם.אין אותם אפילו
בספרי המוגבלים שבספרייה.ואני משוכנעת שלאחד מהם קוראים "כל
המצרכים לכל השקויים" -כלומר,נוכל למצוא בו את המספר המדוייק
של הקילוגרמים,מבלי לבלות שעות של ריצה ברחבי הטירה."
הארי ורון הביטו בה.
"כנראה ממש קילקלנו אותך,אם את מציעה מרצונך החופשי לפרוץ
למשרד של מורה," אמר רון.
הרמיוני נראתה כאילו דבריו מחמיאים לה.
"אבל איך נגרום לסנייפ לצאת מהמשרד שלו?" הארי אמר.
"כבר חשבתי על זה."אמרה הרמיוני."אחד מאיתנו יזרוק את אחד
מהזיקוקין של פרד וג'ורג'-נלך לקנות מהם - באחד
המרתפים,וכשסנייפ יצא לבדוק מה קרה,2 מאיתנו יכנסו למשרד שלו
ויוציאו את הספר.עדיף שאני יכנס למשרד,כי אני יודעת איזה ספר
בדיוק צריך לחפש"
בדיוק באותו רגע נשמע הצילצול ושלושתם קמו מהשולחן והלכו
לכיוון כיתת התגוננות מפני כוחות האופל.
"מעניין איך יהיה ללמוד אצל הסטיה," אמר רון,בעודם נכנסים
לכיתת ההמכ"א ותופסים את שלושת המקומות הראשונים בכיתה.
"היא נראתה ממש נחמדה בפעם כשראיתי אותה," אמר הארי.
לאט לאט כל שאר התלמידים נכנסו והתיישבו במקומם בשקט.
לאחר כמה דקות נשמעה חריקתה של הדלת ולכיתה נכנסה הסטיה.
"צהריים טובים," היא בירכה אותם בעודה יושבת.
נשמעו מספר מילמולי "צהריים טובים",חוץ מהארי,רון והרמיוני
שבירכו את הסטיה בחום.
"ובכן,התגוננות מפני כוחות האופל.אני מבינה שאתם יודעים
להתמודד עם יצורים אפלים,וקצת גם עם קללות.האם אני צודקת?"
הסטיה שאלה את הכיתה.
"כן," הכיתה ענתה כפה אחד.
"יפה מאוד.למרות שבשנה שעברה למדתם על קצת מהקללות,אני רוצה
להמשיך בזה גם השנה. הבחינות של סוף השנה שלכם יעסקו בהתמודדות
בדו-קרב,ומכיוון שהבחינות של השנה השישית הם החשובות
ביותר,שיעורים אלו הם חיוניים והכרחיים לכל אלה שבזה רוצים את
עתידם." היא חייכה לעבר הארי,רון והרמיוני."כמו כן גם שמעתי
שבשנה השנייה שלכם למדתם את בסיס חוקי הדו-קרב.אצלי בשיעורים
תלמדו קללות הדיפה,חומה,הגנה,העברה,הקפאה ועוד.אני אלמד אותכם
איך לנצח בדו קרב שאם תפסידו בו-תמותו.אני אתן לכם את כל
האמצעים להילחם נגד כוחות האופל,שלצערנו בשנים האחרונות רק
מתחזקים.אני ייתן לכם את הכלים לצאת מוכנים אל העולם שמחכה לכם
בחוץ." היא סיימה את דבריה,ודממה שררה בחדר.
"היום נתחיל בקטן-קללת השיתוק. עוד מעט אשחרר פה כלוב מלא
פיוניות.מטרתכם היא לשתק את הפיוניות ולזמן אותם אליכם.בסוף
השיעור,מי שיאסוף הכי הרבה פיוניות,יקבל בונוס של עשרים נקודות
לביתו.וכעת להדגמה." היא העמידה על שולחנה כלוב קטן
ומרובע,שבתוכו היתה פיונה אחת.
"כעת,לחש השיתוק הוא: שתק. עכשיו,כולם לחזור על הלחש בלי
שרביטים.
"שתק" כל התלמידים אמרו בקול.
"יפה מאוד," אמרה הסטיה."עכשיו נדגים."
הסטיה שלפה את שרביטה,וקראה "אלוהומורה!" לעבר הכלוב.
הכלוב שיקשק,ומתוכו יצאה הפיונה.הפיונה מיהרה לעבר
הסטיה,מתכוונת להתנגש בה-
"שתק!" קראה הסטיה,והפיונה נעצרה כסנטימטר מפניה.
כל הכיתה נמלאה מילמולים נרגשים.
"ובכן,בואו נראה אותכם!"היא קראה,והוציאה מתחת לשולחנה כלוב
גדול מאוד,הרבה יותר גדול מהקודם,שבתוכו עפו וצווחו לפחות
כשלושים פיונות נרגזות.הסטיה שלחה את לחש האלוהומורה שוב
לכיוון הכלוב,והארי  חשב לשניה שהוא חזר לשנתו השנייה.
כמו לפני ארבע שנים,פיונות צווחניות מילאו את כיתת התגוננות
מפני כוחות האופל.מכל קצה של הכיתה נשמעו צעקות "שתק!".
עד מהרה כל הפיונות שותקו,אם כי זו לא היתה עבודה קשה,מכיוון
שחלק מתלמידי הכיתה למדו שנה שעברה את הלחש הזה,בעודם בצ"ד.
בסוף השיעור,לאחר שהסטיה גמרה לספור את הפיוניות ששימוס פיניגן
שיתק,היא קראה:
"והתלמיד אשר שיתק הכי הרבה פיונות הוא-נוויל לונגובטום!"
קראה.
הארי,רון והרמיוני הצטרפו למחיאות הכפיים הסוערות שכוונו
לנוויל,שלא היה אפשר להבדיל בין פרצופו לבית הדגל של בית
גריפינדור.
"5 נקודות על כל פיונה ששותקה לגריפינדור,ועוד 20
לנוויל!להתראות,הכיתה משוחררת!"
הסטיה קראה,והכיתה נמלאה המולה של תלמידים ההולכים לכיוון
ארוחת הערב.
"הארי,אם תואיל לבוא רגע," אמרה הסטיה.
הארי התקרב לשולחן המורה.
"דמבלדור רוצה לדבר עם שלושתנו ביחד." היא אמרה. "מתי תוכל?
אפשר הערב?"
"אה... לא... אנחנו צריכים...אה...לעשות את העבודה בשיקויים."
אמר הארי.



"טוב,זה לפחות לא היה שקר מוחלט," אמר רון בעודם הולכים לחדר
שינויי הצורה,בדרכם לשיעור.
שלושתם נכנסו לכיתת שינוי הצורה. כשפרופסור מקגונגל הגיעה, היא
נראתה מוטרדת מאוד.
"ברוכים הבאים לשנה השישית," היא אמרה. "ברצוני ליידע אותכם
בכמה דברים. כפי שהינכם יודעים,בשנה שעברה נפגשתם איתי בכדי
לבחור את הקריירה שלכם לעתיד. וכמו ששמתם לב, נודע לכם במכתבכם
שקיבלתם בקיץ, לאיזה מגמה עליתם. בשנה זו אתם לא תלמדו את
המקצוע שבחרתם, אלא תלמדו את שיעורי החובה המתאימים למקצוע
בהרכב כפול. זאת אומרת, שאלו הבחרו במגמת המיסתורין ילמדו יותר
שיעורי גילוי עתידות מהרגיל.
כמו כן, השיעורים שאינם קשורים למגמתכם יורדו במספרם. לדוגמא,
תלמידי מגמת הקווידיץ' ילמדו רק שיעור "תולדות הקסם" אחד
בשבוע."
הארי ראה את שיימוס מסמן באגודלים מורמים לדין.
"בשנה הבאה כולכם תתחילו ללמוד את הנושא אשר בחרתם," המשיכה
הפרופסור מקגונגל. "יתווספו לכם שיעורים חדשים למערכת, וכמו כן
יהיה לכם האפשרות להצטרף אל בעל מקצוע שבחרתם ליום שלם.
לדוגמא, תלמידי מגמת ההילאות ילמדו בנוסף לשיעורים הרגילים גם
שיעורי האליטה ותורת האנימאגוסיות, ויזכו לחוות יום שלם לצד
הילאי מוסמך."
"זה נשמע כיף," לחש אליהם רון.
"שקט מר וויזלי." אמרה הפרופסור מקגונגל. "ובכן, היום נתחיל
ללמוד את תיאוריית כשפי הבריאה. בשנה שעברה כולכם-" הפרופסור
מקגונגל הפנתה את מבטה בגאווה אל נוויל,שחייך בבישנות. "-
הצלחתם לבצע כשפי העלמה ראויים לשבח. אך היום לא ישר נתחיל
לעשות דברים- היום נלמד על תורת הבריאה האנושית וצלם החי. חשוב
לזכור שלכל סוג חי אחר יש צלם אחר, וחשוב מאוד לשמור על צלם
זה."
מבלי שהארי הבין שום מילה ממה שהפרופסור מקגונגל אמרה, הוא פנה
והחל להעתיק מהלוח את הסיכום הארוך שפרופסור מקגונגל הכתיבה
להם בעניין.
לאחר שיעור מתיש במיוחד, שלושתם פנו לרדת במדרגות האבן,לכיוון
ארוחת הערב והאולם הגדול.
הארי הביט אל עבר התקרה השקופה. עננים כהים ורוח עזה נשבו
בחוץ.
לאחר ארוחה מעולה של גמדוני הבית, שהכינו מגוון מאכלים ומרקים
חמים, שלושתם קמו מן השולחנות.
"הארי,אתה בא?אנחנו צריכים ללכת לאתה-יודע-איפה..."
"אני יבוא עוד שניה,"הארי אמר."יש לי משהו חשו לעשות קודם..."
הרמיוני ורון משכו בכתיפהם,ועלו לכיוון חדר המועדון.
הארי,במקום ללכת בעקבותיהם,הלך בעקבות נערה יפה שבדיוק יצאה
מהאולם הגדול.
"היי- ג'יני!" הארי קרא אחרי ג'יני,שהסתובבה בהפתעה.
הארי רץ לעברה,וכשהשיג אותה הם היו בקרירות של אולם הכניסה.
"כן?" היא שאלה אותו.
"על החיים ועל המוות-אם לא עכשיו אז אף פעם" הארי חשב,לוקח
נשימה אורוכה.
"את רוצה לבוא איתי לנשף?" הוא שאל,שמח מהעובדה שהוא הצליח
להגות את המשפט ולא להתבלבל באמצע.
"אוווו....אני אשמח הארי!" היא אמרה,מסמיקה.
הארי עמד שם,נטוע.ג'יני הסכימה לצאת איתו!הוא הרגיש שהוא יכול
לרחף באותו רגע.
"יופי,"הוא אמר,"נתראה בנשף".
"כן," ג'יני אמרה,מחייכת.
הארי חייך לעברה בחזרה.הם עמדו שם במבוכה...
"טוב אז..." הוא אמר.
"ביי," אמרה ג'יני.מסמיקה.
"ביי." אמר הארי,לבו איפשהוא בין הגרון לושת.

פרק 7


הארי נשאר במקומו,נטוע,ללא יכולת לזוז.הוא הביט בצלליתה ההולכת
ונעלמת של ג'יני.
לפתע הארי הרגיש כי משהו בלתי-נראה מושך אותו.הארי ניסה
להאבק,אך הדבר שמשך אותו הכניס אותו לחדר צדדי שבאולם הכניסה.
"כמה זמן לקח לך?חשבנו שברחת,"
מול הארי הופעיו,מכלום,רון והרמיוני.
"טוב,אז זה התוכנית," אמרה הרמיוני בלחישה."אתה הארי תלך לאחד
המרתפים עם גלימת ההיעלמות,ותפוצץ שם את הזיקוקין," היא הושיטה
לי חבילה של זיקוקין תוצרת הבית של האחים וויזלי. "ביינתים אני
ורון נתחבא איפשהוא ליד המשרד של סנייפ,ונחכה עד שהוא יצא משם
כדי לבדוק מה קרה.אני ורון ניכנס למשרד,נוציא את הספר,נבדוק את
מה שאנחנו צריכים וניפגש איתך שוב פה,בחדר הזה,טוב?" הרמיוני
סיימה.
"טוב..." אמר הארי.
"בהצלחה," הם לחשו לו.
הארי יצא מהחדר הצדדי והלך לעבר המרתפים.הוא ירד במדרגות
האבן,ופנה שמאלה אל מסדרון שמואר באור כחול חלוש.הארי החליט
שפה יהיה המקום המתאים.
הארי הוציא את הזיקוקים מכיסו וקרא על העטיפה של הזיקוק:
"להפעלה כוונו את שרביטכם ואמרו "קורנט" הזיקוק יתפוצץ כעבור
דקה."
הארי כוון את שרביטו אל הזיקוק ומילמל "קורנטו" הזיקוק מיד זהר
באור אדום-צהוב.הארי התכונן להסתובב בחזרה,כשמשהו צד את
עינו.הוא נזכר שזהו המסדרון שבו הוא,רון והרמיוני הלכו בשנתם
השנייה אל מסיבת המוות של ניק כמעט בלי ראש.בסוף המסדרון הזה
עמד ניק מתחת לקשת עם ווילונות קטיפה שחורים.
הקשת עדיין ניצבה שם,והווילונות שלה התנועעו קלות.הארי שמע
מכיוון הקשת מלמולים...כמו אנשים מדברים...בדיוק כמו הקשת
שהיתה במשרד הקסמים.ואז זה היכה בו.
הארי נזכר שהוא עומד ליד זיקוק שעומד להתפוצץ בתוך כמה
שניות,ורץ בחזרה לאולם הכניסה.שם הוא נכנס לחדר הצדדי וחיכה
שרון והרמיוני יגיעו.כשהם הגיעו,הארי סיפר להם הכל.

"אז אתה אומר שזוהי הקשת הנוספת שסיריוס דיבר עליה?" אמר
רון,נרעש.
"חייבת להיות," אמר הארי.
"אבל יש בעיה אחת..." אמרה הרמיוני באיטיות.
"מה?" שאלו הארי ורון ביחד.
"כשסיריוס עבר בקשת שבמשרד הקסמים,הוא עבר לעולם המתים.כשאנחנו
עברנו בה,לפני שנתיים,לא קרה לנו כלום.איך זה יכול להיות?" היא
אמרה.
"שאלה טובה..." אמר רון.

שאר השבוע עבר להארי,רון והרמיוני במהירות.בלי שהרגישו הגיע
שבת בבוקר.באותו ערב היה אמור להיערך נשף פתיחת הלימודים.לאחר
שהתאושש מההלם,רון דווקא אמר שזה נחמד מאוד שהארי מזמין את
ג'יני.
כל יושבי מגדל גריפינדור חלו בקדחת הנשף.בכל פינה נראו חבורות
של בנות מתאימות בינהם את השמלות לנשף,ובנים מלחששים כשעוברות
לידם בנות.
הרמיוני וג'יני עלו מיד לאחר ארוחת הצהריים להתארגן,והארי
ורון,שהסתובבו חסרי-מעש בחדר המועדון חיכו לערב.
כשעה לפני הנשף הארי ורון עלו לחדריהם כדי להחליף לגלימות
נשף.רון השתמש בגלימה שקיבל מאחיו לפני שנתיים(או יותר נכון
מהארי,)והארי השתמש בגלימת טקס חדשה שגברת וויזלי קנתה לו
בסמטת דיאגון.הגלימה היתה בצבע ירוק בהיר.
לכבוד הטקס הארי שאל מהרמיוני את השמפו המיוחד של ד"ר
קרצף,וניסה ליישר את שערו.לאחר שרוקן חצי מתכולת הבקבוק,הארי
הצליח ליישר את שערו,וכשהסתכל במראה,הארי בעצמו הודה שהוא נראה
די "חתיך".
הארי ורון ירדו ביחד לחדר המועדון,ושם חיכו להרמיוני וג'יני
שירדו.
לאחר רבע שעה,הרמיוני וג'יני ירדו.הרמיוני לבשה שמלה בצע ורוד
זוהר,וכמו לפני שנתיים,גם היא השתמשה בשמפו מיוחד,והיא היתה
יפה מתמיד.ג'יני לבשה שמלה יפיפיה בצבע תכלת בהיר,והעמידה את
שערה בצורה מרשימה.
"א-א-את נרא-את מ-מ-מש יפה!" מילמל הארי בבישנות.
"גם אתה," היא השיבה."ממש יפה לך השיער ככה."
"שנלך?" שאל הארי את ג'יני,והציע את ידו.
ג'יני היטיבה את ידה בידו,ככה הם ירדו לאולם הגדול,יד ביד.
כשהגיעו לאולם הגדול הם נדהמו-האולם הגדול היה מקושט בשלל
צבעים ודרכים.
בשני צידיו היו עשרות שולחנות עגולים קטנים,שמיועדים לשני
אנשים.על השולחנות לא היו כלל צלחות או מזלגות,אלא רק תפריטים
קטנים.בכל האולם הסתובבו פיות זוהרות,ובידם מגשים.באמצע האולם
היתה במה מוגבהת עגולה,ומסביבה היו מאות  משבצות ברצפה,שזהרו
בצבע אדום בהיר.
מאחורי לשולחן המורים,שהפך לשולחן עגול וגדול,עמדו פסלי קרח
-לא פסלי קרח רגילים,אלא פסלי קרח שנצצו בשלל צבעי הקשת,ולא
נטפו מים.
"ממש יפה פה!" אמרה ג'יני,בעודם מתיישבים באחד השולחנות
הזוגיים.
"נכון," אמר הארי.
באותו רגע דמבלדור קם על רגליו,וכל האולם נשתתק.
"ברוכים הבאים לנשף המסורתי הראשון של פתיחת השנה!" הוא
קרא,וכל האולם נתמלא מחיאות כפיים וצהלות.
"אתם יכולים לראות את התפריטים המונחים לפניכם,"המשיך
דמבלדור."בכדי לקבל משהו מהתפריט,פשוט לחצו עליו."
"במדשאות הוגוורטס הוקם גן יפהיפה-אתם מוזמנים לצאת ולהנות."
המשיך דמבלדור."די עם הדיבורים,אני מזמין לכאן את הלהקה
שלנו-הרוחות המזמרות!"
לבמה עלו עכשיו כחמישה רוחות בחליפות שקופות,נטלו את כלי
הנגינה שלהם והתחילו לנגן שיר שקט.
"אתם מוזמנים לבחור לכם משבצת" אמר דמבלדור.
הארי נטל את ידה של ג'יני בידו והם קמו לעבר הרחבה.כאשר נעמדו
על אחת המשבצות היא נדלקה-והתחילה לשנות צבעים לפי קצב
המוזיקה.כשהארי עשה את הצעד הראשון,קרה משהו מדהים- הארי הרגיש
כאילו הוא מרחף,כאילו אין לו שליטה על רגליו.רגליו נעו במדוייק
לפי קצת המוזיקה,שהתחלפה בינתיים לשיר רועש,קצבי יותר.
מזווית עינו הארי ראה את נוויל לונגבוטום ולונה לאבגוד
רוקדים,ולידם עמדו שיימוס ולבנדר.
היחידים שלא רקדו היו רון והרמיוני,שישבו ליד את אחד השולחנות
האחוריים,ונראה היה ששפתותיהם דבוקות אחד לשניה בדבק.
לאחר חצי שעה,הלהקה סיימה לנגן את התו האחרון של השיר
העשירי,וכולם צנחו בעייפות על הכיסאות.
"מה דעתך שנצא לטיול בגן בחוץ?" שאל הארי את ג'יני.
"בטח,"היא ענתה בחיוך.
הם יצאו מהאולם יד ביד,עברו את אולם הכניסה ויצאו לגן.שם הם
טיילו בין המזרקות היפות,שיחי הוורדים,כשפיות מאירות להם את
הדרך.
הם הגיעו למזרקה שהיו בה 2 פסלי מלאכים מחזיקים שרביט,ומשרביטם
יוצא קלח דק של מים.
הארי וג'יני התיישבו בספסל שממול המזרקה.
"נורא קר פה..." אמרה ג'יני,שיניה נוקשות מקור.
"אני יחמם אותך," אמר הארי והצמיד את ג'יני אליו.
"הירח ממש יפה," אמרה ג'יני,שישבה מחובקת אל הארי.
לפתע הופיעה מולם פיה חייכנית,שבידה היא החזיקה מגש ועליו
תפריט. הארי נטל את התפריט ולחץ על המילים "בירצפות".תוך שנייה
הגיעה פיה נוספת,אשר הביאה להם בקבוק בירצפת ושני כוסות יין
גבוהות.הפיה עזבה את הבקבוק והכוסות והם המשיכו לרחף
באוויר,מול עיניהם של הארי וג'יני. לפתע הבקבוק רעד,והתרוממם
למצב שבו הוא מזג מתכולתו לשני הכוסות.
הארי וג'יני נטלו את הכוסות.
"לחיים," אמר הארי.
"לחיים," אמרה ג'יני.
שניהם שתו מן הבירצפת החמה,והארי הסתכל בעיניה של ג'יני,וג'יני
הסתכלה בהארי.
הארי התקרב אל ג'יני באיטיות,ידו האחת מחזיקה את כוס הבירצפת
וידו השניה מחבקת את ג'יני. הם התקרבו אחד אל השני באיטיות,עד
שהארי יכל לראות את השתקפותו בעיניה הזוהרת של ג'יני...

"מה קורה פה?"
הארי וג'יני נפרדו אחד מן השני בבהלה. הארי היה המום. הנשיקה
הזאת לא היתה דומה לנשיקתו עם צ'ו בכלל. לנשיקה הזאת היתה
רגש,תכלית...
כשנרגע קצת הארי החזיר את מבטו לעבר רון,שעמד מאחוריהם,הרמיוני
לידו, ונראה כועס מאוד.
"אני ראיתי מה עשית לאחותי,הארי!"
הוא שאג,וזה היה כל כך לא צפוי שהארי,ג'יני והרמיוני ניתרו
אחורה בבהלה.
"אתה פשוט חשבת שתוכל ל-ל- עשות עם אחותי,אחרי שנפרדת מצ'ו ?!
חשבת שאחותי היא הקדוש מנגו,שמחלימים דרכו ?! אני לא
מאמין,החבר הכי טוב שלי ואחותי!! הארי, אני - "
"רון,חכה," אמר הארי במהירות, כמתנצל. "אני לא סתם אה- עשיתי
עם אחותך. אני אוהב אותה."
"כן, ואני אוהבת אותו," אמרה ג'יני,מנסה להרגיע את רון שנשם
בכבדות ובמהירות,כשור שעומד להסתער על אדוניו.
"אם ככה..." אמר רון, ונראה היה שנרגע קצת. "אתה באמת? אני
מתכוון - אתם באמת אוהבים אחד את השני?"
"כן," אמרו הארי וג'יני, מביטים אחד בעיני השני.
"אני לא מאמין! החבר הכי טוב שלי ואחותי! זה כל כך מרגש!" ,
אמר רון,שאושר הציף את פניו,מתמוגג לחלוטין.


פרק 8


הארי קם בבוקר יום ראשון עם הרגשה שבתוכו מעופפים פרפרים חמים
ונעימים.הוא ירד לחדר המועדון ופגש שם את ג'יני ורון,ושלושתם
ירדו לארוחת הבוקר.
"אז מה עושים היום?" אמר רון,מוזג לעצמו מיץ דלעת.
לפתע הרמיוני,שבדיוק קיבלה את הנביא היומי פלטה צווחת תדהמה.
"מה??" שאלו מיד הארי,רון וג'יני.
"זה נפלא... זה פשוט נפלא..." היא אמרה.
"יופי,איזה כיף,זה נפלא,היפ היפ הוריי, אבל מה זה??" שאל רון
בחוסר סבלנות.
בתגובה הרמיוני העבירה לו את העיתון.
הארי ראה כי פניו לאט לאט הופכים ללבנים,ובזמן שהעביר את
העיתון לג'יני הוא אמר,
"אני לא מאמין...."
הארי רכן מאחורי ג'יני וקרא את הידיעה שפורסמה בעמוד הראשי:

שר קסמים חדש
אתמול בשעה חמש וחצי אחר הצהריים התמנה לתפקיד שר הקסמים ארתור
וויזלי, כך מוסרת כתבתנו המיוחדת לעיניני פוליטיקה מירנדה
גוצ'לי. המינוי המפתיע אירע בעקבות שרשרות אירועים חשודים שקרו
בסביבת שר הקסמים הקודם,קורנליוס פאדג',המוחזק כעת בבית הכלא
לעברות קלות גודולור מחכה להתחלת משפטו. פאדג' נאשם בהיותו
סוכן כפול של זה-שאין-לומר את-שמו ומשרד הקסמים,ויש חשד שהעביר
מידע מסווג לאדון האופל. לא ניתן היה להשיג את תגובתו אמש.
שר הקסמים החדש,ארתור וויזלי, התמנה לתפקידו ע"י המלצה חמה של
אלבוס דמבלדור,ומתוקף וותיקותו של וויזלי במשרד הקסמים(כ-40
שנה) אפשר להסיק שיעשה חיל בתפקידו. וויזלי הנרגש אמר אתמול
בתגובה: "אני עדיין לא מצליח לעכל. אני מבטיח שאנהיג יד חדשה
בעולם הקסמים,ובמיוחד אתכונן בצורה משמעותית לאיום ההולך וגובר
מצד זה-שאין-לומר-את-שמו.
וויזלי,אב  לשבעה ילדים,ששנים מהם לומדים כעת בהוגוורטס, הינו
היה עד לאתמול ראש הלשכה לשימוש ברעה בחפצי מוגלגים.וויזלי
נשאר בתפקידו  כראש הלשכה כ-35 שנה,מכיוון שלא רצה קידום. לפיו
דבריו של טיבריוס אוגדן,ראש הוועדה המחוקקת של עולם הקסמים
בבריטניה,שם החליט אמש על מיניו של וויזלי, "ארתור היה הופך
לשר הקסמים לפני המון שנים,אם לא היה מתעקש להישאר בלשכתו."

"וואוו," אמר הארי.
"אני לא מאמינה," אמרה ג'יני, "אבא?! אותו אבא שלא רצה העלאה
בשכר או קידום?"
"כנראה שדמבלדור שיכנע אותו," אמר הארי.
ינשוף חום וקטן הסיח את דעתו של הארי.על הינשוף היה סרט בצבע
לבן,שעליו היה כתוב רכוש בית הדואר של הוגסמיד.
כשהארי נטל ממנו את המכתב, הינשוף פלט קריאה מכובדת ויצא
לאוויר.
"זה בטח מסיריוס!" אמר הארי בהתרגשות ופתח את
המכתב,כשהאחרים,רוכנים מעליו.


הארי שלום,
אני כותב לך מכתב זה רגע לפני שאני עוזב את הוגסמיד. דמבלדור
רוצה שאלך למשימה אחרת.
רציתי לומר לך שתיזהר-דמבלדור העביר אותי בגלל שהוא מביא
להוגסמיד תיגבור של הילאים.תיזהר.


"מה זה קשור אלי,שמביאים תגבור הילאים?" שאל הארי.
"לא יודעת," אמרה הרמיוני.


לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר שלהם יצאו למדשאות הפתוחות של
הוגוורטס.
"אז מה עושים?" שאלה הרמיוני.
"לו'ידע..." אמר הארי. "אפשר ללכת לבקר את האגריד,לא ביקרנו
אותו מאז שהגענו לפה.."
וכך היה. שלושתם פנו לעבר ביקתה רעועה ששכנה בשולי היער
האפל.מקדימה היו רון והרמיוני, שהלכו מחובקים.מאחוריהם צעדו
הארי וג'יני,מחובקים גם כן.
ארבעתם הגיעו לדלת הבקתה ודפקו על הדלת. לא נשמעה תשובה.
הרמיוני דפקה עוד פעם בחוזק,אך שום רעש נשמע.
"אהוי! ארבעתכם! לכאן!" נשמע קול חזק ועבה מאחוריהם.
הם הסתובבו וראו שבשערי הוגוורטס עמדו האגריד וטונקס.
הם התקרבו לעברם והאגריד אמר: "רק עוזר לנימפדורה לשמור על
הכניסות להוגוורטס."
טונקס הזעיפה פנים."אתה יודע טוב מאוד שאני שונאת שקוראים לי
נימפדורה,רובאוס."
"משהו קרה ביניכם?" שאלה טונקס, מצביעה על הארי וג'יני שהחזיקו
ידיים.
"אמממ...אנחנו חברים," אמר הארי.
"ולא מספרים לי?" אמר האגריד,מעמיד פני כועס.
"מזל טוב," אמרה טונקס,מחייכת.
"טוב,למה שלא ניכנס לבקתה?במילא אני רואה את קינגסלי ואמילי
באים להחליף אותנו," אמר האגריד מצביע על שני ההילאים שירדו
כעת במדרגות האבן מהטירה.
"משהו חשוד?" אמר קינגסלי בקולו העבה.
"כלום,אם לא מחשיבים את הבדיחות של נימפדורה," אמר האגריד,קורץ
לעברה.
לרגע קט הזעיפה טונקס את פניה,אך לאחר שניה העלתה חיוך על
פניה.
"אני מתה מרעב," היא אמרה."לא אכלתי כלום מאתמול בערב.מה יש
אצלך לאכול,רובאוס?"
"הכנסת את עצמך עכשיו לצרות," לחש לה הארי וקרץ.
החבורה נכנסה לבקתה של האגריד,מפטפטת בעליזות.
בזמן שהאגריד חילק להם עוגיות ותה, הרמיוני פנתה אל האגריד.
"אז...האגריד... למה דמבלדור היה צריך את העזרה שלך בשמירה על
הוגוורטס? זה בטח משהו חשוב מאוד,אם הוא לקח מישהו חזק וחכם
כמוך..."
הארי ורון חייכו אליה. הם ידעו שהיא מנסה להוציא מהאגריד
מידע.
האגריד הסמיק.
"זה דמבלדור כבודו, פה הוא רצה שאני אשמור על הוגוורטס בגלל
שיש יותר התרעות."
"איזה התרעות?" שאל רון.
האגריד הסתכל אל טונקס,שהינהנה. "אבל לא יותר מידי," אמרה.
האגריד הסתובב בחזרה אליהם.
"התרעות על וולדמורט," אמר האגריד." דמבלדור אומר שהוא מתכנן
לפרוץ להוגורוטס בזמן הקרוב."
"למה שהוא ירצה לפרוץ להוגוורטס?" שאל רון בכובד ראש.
אך הארי כבר ידע את התשובה לכך.
"כדי לתפוס אותי," הוא אמר.
הרמיוני וג'יני שניהם הצמידו את ידם לפיהם.
"מה זאת אומרת?" שאל אותו רון.
"אני צריך לספר לכם משהו,שהייתי צריך לספר לכם כבר מהקיץ
שעבר." הוא פתח. "זוכרים את הנבואה? אז זה שהיא הושמדה לא אומר
שאי אפשר לשמוע אותה."
הארי פתח וגלל בפניהם את כל הסיפור,ובסופו לרון היה מבט מזועזע
על פניו.
"אז אתה חייב להרוג אותו או שהוא יהרוג אותך?" שאלה
טונקס,שנראתה כאילו יש לה בחילה קלה.
"כן," אמר הארי.
השתררה דממת מוות.
"אני חושבת שכדאי שנלך," אמרה ג'יני בקול קטן.
"כן,זה יהיה הכי טוב.לכו לכם לטירה..." אמרה טונקס,שצבע פניה
היה ירקרק.
בזמן שפסעו במעלה מדרגות האבן ג'יני פנתה להארי.
"זה בטח היה ממש קשה בשבילך לשמוע את זה,"
"זו לא היתה חוויה נעימה במיוחד," אמר הארי בעודם עוברים
בדלתות הכניסה הכפולות.
"אז בכל רגע אתה-יודע-מי יכול להו-"
"-תראו תראו,הנה ארבעת המוסקטירים." קטע אותה קול קר.
ארבעתם הסתובבו  .מאלפוי עמד שם.
הארי נאנח.זה בדיוק מה שהיה חסר לו.
כדי להקדים רפואה למכה,הרמיוני אמרה:
"זה שלושת המוסקטרים,מאלפוי,כדאי לך לקחת כמה שיעורים בחקר
המוגלגים."
"ראיתי אותך אתמול בספרייה,גריינג'ר, את נראת ממש כאילו את
עמדת לבלוע את הספר שקראת." מאלפוי הקניט אותה בחזרה.
"אמור לי,איך אביך היקר הגיב כששמע שבנו נבחר לגריפינדור?
אה,שכחתי, הוא באזקבאן,הוא לא יכול לשמוע על זה."
נראה היה שהארי קלע בול. פניו של מאלפוי הפכו חיוורים.
"אתה תשלם על זה,פוטר," הוא אמר,ובלי שהארי הספיק להגיד
"מימבלוס מימבלטוניה" מאלפוי פגע בו בקריאת "ג'ונטוקרוטינוס!"
הארי הרגיש שהוא מרחף באוויר.גופו התחיל לרחף באוויר במהירות
עצומה מסביב לחדר,עד שהארי ראה רק מערבולת של צבעים וגיבוב של
דמויות,עד שנחת על רצפת האבן הקרה בחבטה רמה.
בשארית כוחותיו,הארי לחש לעבר מאלפוי "טרנטלגרה!".
אך עוצמת הכישוף היתה חלשה למדי,מכיוון שהארי לחש את הקללה
לעבר מאלפוי-רגליו ביצעו ריקוד חלוש בלבד. מאלפוי פרץ בצחוק.
"אני אלמד אותך מה זה כישוף אמיתי,פוטר," אמר, "טרונור!".
הכשוף שמאלפוי שלח לעברו גרם לו להטיח את עצמו בקטע הקיר שמעל
לדלתות הכניסה העבות.הוא הוטח בקיר שלוש פעמים. בפעם השלישית
גופו לא נהדף מין הקיר,אלא שקע בתוכו. לפני שהספיק להבין מה
קורה הארי מצא את עצמו במנהרה אפלה.
הארי הסתובב אחורה,מנסה למצוא את החור שממנו הגיע,אך ידיו
נתקלו אך ורק בקיר אטום לגמרי.הארי לא ידע מה לעשות. בלית
ברירה הארי הסתובב והתחיל לזחול במנהרה,תוהה לאן היא מובילה.


הארי פסע לאיטו במנהרה. לאחר חמש דקות המנהרה הפכה נמוכה כ"כ,
שהארי היה צריך לכרוע על ברכיו. כעבור חמש דקות, הארי נאלץ ממש
לזחול בשכיבה.הארי לא ידע ולא רצה לדעת מה יש בסוף המנהרה,חששו
הלך וגבר.
כעבור חצי שעה של זחילה הארי ראה לפניו ריבוע אור בוהק על
הרצפה.כשהתקרב לריבוע והסתכל בתוכו,נשמתו נעתקה-הוא היה בתקרה
של משרדו של מנהל הוגוורטס, אלבוס דמבלדור.
הארי הסתכל בחשש לעבר המשרד. לא היה לא נעים לצותת
לדמבלדור-דמבלדור הפקיד את אמונו בהארי. אך כמו לפני
שנתיים,בנשף חג המולד-לא היתה להארי ברירה אלא להקשיב.
"אני מבין את חששותיך,סוורוס,אך אתה יודע שזה הינו צעד מתבקש,"
הארי שמע את דמבלדור אומר.
"נכון,אבל, לעבוד איתו? זה ממש עונש," אמר קול,שהארי זיהה כשל
סנייפ.
"משימה זו חשובה מאוד לעולם הקסמים ולמסדר בפרט. אני עוד אקל
עליכם במאומה,מכיוון שארתור יבטל את המעקב עליכם,ותוכלו לנוע
בחופשיות. הדבר היחיד שאני מבקש זה שתניחו את חילוקי הדעות
בצד."
"עם כל הכבוד,המנהל,היחסים של עם בלק הם הרבה מעבר לחילוקי
דעות פשוטים."
"ועם כך, שניכם צריכים לזכור שזוהי משימה בשביל המסדר. אתם
תצטרכו שניכם להצטרף אל אוכלי המוות,וזוהי משימה קשה
במיוחד,לזכות באמונם."
"אני יודע, כבוד המנהל."
"אם כך, אינני רואה שום בעיה. שנרד לארוחה?"

הארי הסתובב וחזר אל המנהרה.הוא נדהם-פתאום הוא ראה דלת כסופה
לפניו.
"מה המנהרה הזו?" הוא שאל עצמו,מביט בחשש לעבר הדלת.
לבסוף הוא פתח את הדלת,ולפתע מצא את עצמו עומד באולם הכניסה של
הוגוורטס.
"מוזר..." הוא אמר לעצמו בעודו נכנס לאולם הגדול לארוחת
צהריים.
"הארי!!" הארי שמע צווחה נרגשת מאחוריו. "איפה היית?לא מצאנו
אותך בשום מקום!"
הארי הסתובב והביט ברון,הרמיוני וג'יני המתנשפים.
"לא ידענו לאן נעלמת,הרמיוני אמרה שהמנהרה שמאלפוי שלח אותך
אליה יכולה להעביר אותך לכל מקום בהוגוורטס-"
"אני בסדר," הארי הרגיע אותם. "בואו נכנס לארוחה,יש לי משהו
חשוב לספר לכם."
הם התחילו לצעוד לעבר האולם הגדול,בזמן שהארי מספר להם את מה
ששמע לפני דקות מעטות.
"אז סנייפ יוצא עם סיריוס למשימה הזאתי? מסכן סיריוס" אמרה
ג'יני.
"כן,ועוד לרגל אחרי אוכלי המו-" רון השתתק באמצע כשראה
שפרופסור מקגונגל מתקרבת לעברם.
"אדון פוטר, אם תואיל בטובך לבוא אחרי,המנהל מבקש להחליף עמך
כמה מילים," היא אמרה.
הארי שלח מבט מבוהל לעבר רון והרמיוני. "הוא יודע!" הארי לחש
לעברם,שניה לפני שקם והלך בעקבות הפרופסור מקגונגל.
הארי הלך בעקבות הפרופסור מקגונגל בשתיקה עד שהגיעו לזוג
גרגולי האבן המאיימים.
"המסטיק הכי מתנפח של דרובל," אמרה הפרופסר מקגונגל.
"המשך מכאן,מר פוטר." אמרה הפרופסור, ופנתה לעבר מסדרון צדדי.
הארי עלה בחשש במעלה המדרגות העולות אל משרדו של פרופסור
דמבלדור.
הארי הגיע לדלתות האבן הכבדות.הוא נקש עליהם שלוש פעמיים וקול
בקע מאחוריהם,
"היכנס."
הארי נכנס,עדיין חושש,למשרדו של הפרופסור דמבלדור.
"שב בבקשה,הארי." אמר דמבלדור,והחווה בידו על כורסה נעימה.
"רציתי לדון איתך הארי על נושא חשוב." אמר דמבלדור.
לבו של הארי נפל.הוא לא במיוחד שמח לקבל נזיפה מדמבלדור.
"רציתי לדבר איתך על צ"ד."
"צ"ד - מה?" אמר הארי בבלבול.
"צבא דמבלדור," אמר דמבלדור,וזיק של חיוך עבר בעיניו."הייתי
רוצה להחזיר את צ"ד לחיים."
הארי היה מופתע.
"למה?" הוא שאל ,מסוקרן.
"האיום מצד וולדמורט הולך וגובר,לצערנו," אמר דמבלדור ונראה
עייף מתמיד. "הייתי רוצה שתחזיר את צ"ד מכיוון שחשוב שכמה
שיותר תלמידים בבית ספרנו יהיו מוגנים. לדעתי נתחיל מאותה
קבוצה שהשתתפה שנה שעברה,ולאט לאט נגדיל את המשתתפים. לא,אל
תדאג,חדר הנחיצות יכול להגדיל את עצמו." אמר דמבלדור כשהארי
הרים אליו מבט שואל.
"עם זאת,הייתי רוצה שיהיה לכם הרבה זמן להתאמן. מעכשיו
ואליך,כל חברי קבוצת צ"ד מותרים להישאר מחוץ למיטותיהם
ולהסתובב בהוגוורטס עד חצות."
"טוב," אמר הארי,מופתע מהעניין הפתאומי שנפל עליו.
"ניפגש מחר.אנא תעביר לכולם הודעה זו.אני בעצמי יגיע לשם
מחר.ובינתיים,הארי,הייתי רוצה שתיזהר, טוב?"
"כן אדוני," אמר הארי,למה הוא רוצה שאזהר?מה,וולדמורט נמצא
מעבר למסדרון או מה?  חשב לעצמו.
"מצוין," ספק דמבלדור את ידיו זו לזו."אתה משוחרר."

פרק 9


"הוא רוצה - שמה!?"
זו היתה תגובתם של רון,הרמיוני וג'יני, כשהארי סיפר להם על
מאורעות האתמול.
"בעיקרון,זה רעיון די טוב," אמרה הרמיוני לאחר כמה
דקות,מהורהרת.
"זה יכין אותנו לקראת העתיד."
הארי ידע שבמילה "אנחנו" , הרמיוני התכוונה בעצם ל "הארי".
"עדיין..." אמר רון באיטיות,ופנה להביט באהרון באטהד ואנטונין
מאלפוי,שישבו שניהם ליד האח ושיחקו שח קוסמים.
"האנטונין הזה מוזר..." אמר רון. "פרוואטי אמרה לי שהוא לא
מדבר עם אף אחד,חוץ מהאהרון הזה."
"טוב,בכל מקרה,אי אפשר לדבר על זה עכשיו. אימוני קווידיץ',
זוכר?" אמרה ג'יני.
"כן..."
הארי שכח לגמרי מעניין הקווידיץ'. הכל חזר אליו,מאותו לילה
שדמבלדור הציע לו להיות קפטן קבוצתה של גריפינדור.היו חסרים לו
רודף וזוג חובטים-קייטי עכשיו בשנתה השביעית,לא כמו אליסיה
ואנג'לינה,שעזבו.
הארי קבע עם ג'יני שהיא מועברת לתפקיד הרודפת,כך שנשאר תפקיד
רודף פנוי.
הארי הסתכל לעבר אצטדיון הקווידיץ'. זה היה יום יפה,אחד הימים
החמימים האחרונים לאותה שנה. רוח קלילה הורגשה באוויר. הארי
השתוקק לעלות כבר על אש-המחץ שלו,לשכוח מכל הבעיות....
האימונים נקבעו לאותו יום בשתיים עשרה. השעה היתה אחת עשרה
וחצי.
"אני מקווה שהרבה יבואו..." אמר רון,מביט אל עבר המודעה שהוא
והארי תלו כמה ימים לפני.

אימוני קווידיץ'
בואו להצטרף לנבחרת של גריפינדור!
דרושים:
1 רודף
2 חובטים
המבחנים יתקיימו ביום א',בשעה שתיים עשרה בדיוק. על הנבחנים
להביא מטאטא.

"כדאי שנלך למגרש," אמר הארי.
ארבעתם קמו מהשולחן (הרמיוני הצטרפה אליהם, היא רצתה לטענתה
"לצפות ברון משחק",) והלכו לעבר מגרש הקווידיץ'.
כשעברו ליד החממות הארי קלט לפתע 2 סוסים הולכים לקראתם.
אלה לא היו סוסים רגילים... . לא רק שהם הלכו על שתיים,היה להם
גופייה וחצאית לבנות.
"אהלן פרד,ג'ורג'," אמרה ג'יני.
שני הסוסים המהלכים הושיטו יש אל מאחורי גבם,ובקול פקיעה קטן
הפכו לפרד וג'ורג', התאומים לבית משפחת וויזלי.
"אני מניח ששמעתם את החדשות המרעישות?, אמר להם פרד.
"מה,אבא שר הקסמים?" אמר רון.
"לא, שדובי התחתן עם ווינקי אך בגד בה עם קריצ'ר," אמר ג'ורג'
בחוסר סבלנות.
רון עשה לעברו פרצוף.
"אז,לאן אתם הולכים?" שאל פרד.
"למגרש. בחינות." אמר הארי.
"אנחנו נצטרף אליכם," אמר ג'ורג', "נראה מה היורשים שלנו
שווים."
בזמן שהלכו למגרש הקווידיץ', ג'ורג' נאנח.
"כמה הייתי רוצה להיות עכשיו באיזושהי קבוצת קווידיץ'...."
אמר.
פרד העמיד פני נעלב.
"אתה לא רוצה את החנות?" שאל.
"לא... ברור שאני רוצה... אבל... זה קווידיץ'..."
הארי הבין אותו. הוא לא מדמיין את עצמו בהוגוורטס בלי האימונים
השבועיים,שלפעמים הופכים ליומיים,ולמשחקים נגד הבתים האחרים.
כשהגיעו למגרש הקווידיץ' ראו קבוצה של כ-20 תלמידים יושבים על
היציעים.
"אהלן הארי!" קרא קול.
הארי הביט אל עבר תלמיד גבוה בשנה השישית.
"אהלן דין! באת להיבחן?" אמר הארי.
"כן," אמר דין. ומשום מה פניו העלו סומק קל. "התאמנתי כל
הקיץ!"
הארי ראה את פרד וג'ורג' עולים אל עבר אחד המקומות ישיבה
הגבוהים,משקיפים על המגרש.
"טוב, אז - אה- שלום," אמר הארי.
נשמעו כמה מילמולי "שלום" בתגובה.
"טוב,אז -אה- בחינות. רון עכשיו מחלק דפים," הארי החווה בידו
על רון ההולך בין התלמידים. "ואתם צריכים למלות את השם שלכם
והתפקיד שאתם רוצים להיבחן אליו."
אחרי שרון סיים לאסוף מכולם את הדפים,הארי התחיל לדבר.
"כשאקרא בשמכם, קומו ועלו על המטאטא שלכם. נתחיל מחובטים."
הארי עיין בקלף שרון העביר לו.
"דניס קריווי"
דניס קריווי,אחיו הצעיר של קולין,קם ממקומו ועלה לאוויר.
הארי,רון,ג'יני וקייטי עלו גם הם לאוויר.
"דניס- המשימה שלך היא לשמור עלינו שלא ניפגע!" הארי צעק את
המילים כדי ששאר החובטים שבאו להבחן ישמעו. "קייטי- המרביצן!"
בתנועה זריזה התירה קייטי את המנעול מסביב לארגז,והמרביצן
הבודד עלה לאוויר.
דניס התרוצץ כה וכה,שומר על חברי לבית גריפינדור שלא יפגעו.
כעבור רבע שעה, כשירדו לאדמה,הארי סימן ליד שמו של דניס- 2
עצירות מתוך 20.
"נקווה שלא כולם ככה," מילמלה ג'יני כשפסעו לעבר שאר התלמידים
המחכים.
"קולין קריווי" הארי קרא.
"הם באים בזוגות או מה?" מילמלה ג'יני,והארי חייך.
לאחר שירדו לאדמה אחרי הבחינה של קולין,מצב רוחם היה מעודד
במעט. הארי רשם ליד שמו של קולין- 18 עצירות מתוך 20.
הבחינות נמשכו ונמשכו,שבמהלכם הארי הסיק שרובם של התלמידים
הנבחנים בכלל לא עלו על מטאטא לפני.
סוף-כל-סוף,הגיע הנבחן האחרון לתפקיד החובטים.
"דין תומאס"
כרגיל,הם עלו לאוויר ושחררו את המרביצן.דין הפליא ביכולותיו-לא
היה שום מרביצן שהצליח לחדור את קו ההגנה שלו.כשירדו לאדמה
הארי רשם-20 עצירות מתוך 20.
"אוקיי, רודפים," אמר הארי בעייפות. עדיין לא נסתיימו
הבחינות,נשאר עוד המתמודדים לתפקיד הרודף.
הארי עיין ברשימה ונדהם- רק שם אחד הופיע שם.
ועוד איזה שם.
אנטונין מאלפוי.
"זה הכל?" שאלה ג'יני,מסתכל מאחורי גבו של הארי על הרשימה.
עברו כמה שניות עד שקלטה את השם.
"אנטו -  ?"
"טוב,בכל מקרה הוא לא יכול להיבחן,הוא שנה ראשונה," פסק רון.
"מה דעתכם שניתן לו הזדמנות?" אמרה קייטי.
"למה?" אמר רון.
"כי לא בטוח שהוא כמו האח הגדול שלו או אבא שלו. יכול להיות
שהוא שונה. ובכלל,יכול להיות שהוא ממש טוב בקווידיץ'."
למרבה האירוניה,קייטי צדקה. אנטונין הצליח להכניס את כל
הקליעות שזרק,ועשה גם כמה
מהלכים יפים במיוחד.
"טוב,אז אני הולך להילחם בשבילו," אמר הארי לשאר חברי הקבוצה
כשירדו לקרקע. ,אני אבקש ממקגונגל שתאשר לו לשחק. הוא מגיע
לרמה של אנג'לינה ואליסיה ביחד. אני מקווה שמקגונגל תרשה."
"אני אראה מה אוכל לעשות,פוטר."
הארי היה במשרד של מקגונגל,מאוחר יותר באותו יום. הוא דיבר עם
הפרופסור על הכנסתו של מאלפוי לקבוצת גריפינדור,למרות שהוא
בשנה ראשונה.
"פרופסור,את חייבת להסכים,הילד הזה ממש נולד עם הכישרון הענק
הזה! רון לא הצליח לעצור שום אחת מהזריקות שלו!" הארי ניסה
לפייס אותה.
"טוב,זו לא כל כך בעיה..." מילמלה הפרופסור מקגונגל חרש. "בכל
מקרה,פוטר, אני אלך למנהל ונדון על כך."
"היא אמרה שתדבר עם דמבלדור," אמר הארי לרון והרמיוני בעודם
יורדים במדרגות האבן הקרות לעבר שיעור השיקויים הכפול שנערך
להם באותו יום.
בארוחת הבוקר של אותו יום דמבלדור,באופן מפתיע שהארי עוד לא
ראה, ביקש לאמר כמה מילים באמצע הארוחה.
"לצערי פרופסור סנייפ לא ילמד שיקויים בבית הספר,מסיבות
אישיות. לא ידוע מתי יחזור לתפקיד, וביינתים תחליף אותו מורה
מחליפה." אמר.
"מעניין מי זאת תהיה," אמר רון,כשנכנסו לכיתת השיקויים ותופסים
את שלושת המקומות האחרונים,על כל צרה שלא תבוא.
לאחר חמש דקות כבר כל התלמידים הגיעו,וכולם דיברו אחד עם השני
בלחישות. הם לא רצו שהמורה החדשה תתפוס אותם מדברים - הם לא
ידעו איך היא בעיניני משמעת.
לאחר כמה דקות נפתחה הדלת בחריקה קולנית, ולכיתה נכנסה אישה
בגיל המידה,עם שיער שחור וארוך, ועיניים שחורות,קטנות ומימיות.
משהו במראה האישה הזאת שידר רוע בלתי מובן.
"שקט," היא אמרה לכיתה,למרות שאף אחד מהתלמידים לא צייץ.
"לי קוראים אמליין דולוחוב."
לפתע הארי ראה את הרמיוני מעוותת את פניה בגועל.
"יש אוכל מוות שקוראים לו דולוחוב!"  לחשה הרמיוני חרש להארי
ורון,תוך כדי שהיא מפסיקה את דבריה של המורה החדשה.
"את שם- מה שמך?" קראה המורה לעבר הרמיוני.
"ה -הר- הרמיוני גריינג'ר," אמרה הרמיוני,מפוחדת.
"העלמה גריינג'ר,מאיזה בית את?"
"ג-ג-גריפינדור," הרמיוני עדיין נראתה מפוחדת למדי.
"ובכן, 20 נקודות יורדות מבית גריפינדור, ואל תעיזי להפסיק את
דבריי באמצע," אמרה, ופנתה להביט בתלמידי גריפינדור ההמומים
כשעל פניה חיוך דוחה.
"ובכן,היום נעסוק בשיקוי קל יחסית. ההנחיות על הלוח,והמרכיבים
בארון. אני מצפה ממכם, לא, בעצם אני דורשת ממכם להגיש לי את
השיקוי עד סוף השיעור. מי שלא יגיש,יוטלו עליו עוד כמה
עבודות."
הארי הפנה את מבטו לכיוון הלוח,שעליו הופיעו בזה אחר זה
ההוראות לשיקוי.
"אין לנו סיכוי לגמור את זה בזמן!" אמר הארי,מביט עכשיו בשורה
העשרים וחמש של ההנחיות.
"טוב,לי אין זמן לעוד עבודה,אז לפחות בואו ננסה," אמרה
הרמיוני,נמרצת. נראה היה כי היא רוצה לנקום, בכל דרך, בפרופסור
דולחוב.