ציוץ הציפורים העיר אותו מוקדם בבוקר (הציפורים מצייצות כל כך
חזק. על מה יש להן לצייץ בשש בבוקר?) והוא הכריח את עצמו לפקוח
את העיניים (יכולתי לישון בשקט לפחות עוד שעתיים). אנחה ארוכה
יצאה מבין שפתיו כשהוא התרומם מהמיטה החמה (חייב להשתין)
והתקדם למקלחת, רגליו משפשפות את הרצפה הקרירה (כדאי לקנות
נעלי בית חדשות) בחיפוש אחר יציבות לאחר השינה. הזמן הארוך
שלקח לו להתמהמה מעל האסלה אישש את הסיבה להנגאובר (הבירה
האוסטרלית לא היתה משהו). הוא המשיך לנדוד לעבר הכיור ולצחצח
את שיניו (לקבוע תור לרופא שיניים) בעייפות. הוא דישדש אל
המטבח להכין לעצמו טוסט וקפה (מעניין איך הטעם של הקורנפלקס
במבה?). הוא לגם מהקפה באיטיות וכרסם את הטוסט השרוף (....).
לפתע הניח את הכוס (חסר לי עיתון של בוקר) וקם שוב לכיוון חלדר
השינה. הציפורים עדיין צייצו בקול (שתקו כבר! כל כך חזק...)
והוא הרים זוג גרביים מגולגל מהרצפה (צריך לעשות כביסה) וזרק
את הצרור על העץ. הציפורים נשתתקו (שקט) והוא הרשה לעצמו
להתפנות לגופה ששכבה חסרת נוע על המיטה ("לזיין אותה כל עוד
היא חמה"). הוא עטף אותה בסדין וגלגל הצידה (צריך גם לקנות
אקונומיקה), נשכב על המיטה החשופה ועצם את עיניו (אפשר לנוח
עוד שעה עד שצריך לצאת לעבודה).