מצאתי חמישה. לא כל כך ידעתי מה לעשות איתם, הם פשוט שכבו שם
על הפס האפור הנמתח שנהוג לקרוא לו כביש. לקחתי אותם הביתה.
זאת לא היתה משימה קלה. לפעמים נדמה שהדברים האלה הרבה יותר
קלים בזמן שמישהו אחר מספר עליהם. אבל הם לא. צריך להיאבק בהם.
לשמוע זה נחמד, ולספר על זה - זה עוד יותר נחמד, אבל למה לכל
הרוחות זה באמת צריך לקרות.
טוב, אז מצאתי חמישה. הם היו קטנים ואפורים, בגלל זה גם היה
קשה לראות אותם על הפס האפור הנמתח שנהוג לקרוא לו כביש. אוף,
נו, כן, כשהגענו הביתה, אם אפשר לקרוא לזבל הזה בית, אז שמתי
אותם על המיטה. הם נראו כל כך עלובים שם לבד. כאילו שוכבים בלי
לנוע, רק מחכים שמישהו יתקרב אליהם. אין לי מושג איך הם הגיעו
לפס האפור הנמתח שנהוג לקרוא לו כביש. אולי עזבו אותם שם. אולי
הם הגיעו בכוחות עצמם. לא נראה לי שבאמת אפשר לדעת.
טוב, בכל מקרה, הלכתי להוציא משהו מהמקרר. נו, כשרעבים אז אין
מה לעשות, צריך לנשנש משהו, וחזרתי אליהם עם שקית של דוריטוס.
אז החלטתי להתקשר למשטרה. כי היה קשה לי לזכור אם הם באמת
מוכרים לי, או שרק נדמה לי, ואם הם לא, אז כדאי להודיע למשטרה
כדי שאם במקרה מישהו ינסה לחפש אותם, אז הוא ידע לאיזה מספר
לפנות.
חייגתי לאט - 911. ואז נזכרתי - שיט, רגע, זה לא המספר הנכון.
לעזאזל עם הקלישאות האמריקאיות. נראה לי שראיתי קצת יותר מדי
סרטי אימה. מאלה שהבייביסיטר נשארת לבד בבית ופתאום היא מגלה
שיש רוצח שעוקב אחריה, ורק אחרי שחצי מהסרט עובר, ושלושת רבעי
האנשים שהיא מכירה נרצחו, היא חושבת על להתקשר למשטרה. ואז הם
עונים לה "הלו - יו הב ריצ'ד ניין וואן וואן אימרג'נסי". טוב,
זה כנראה הלחץ, אף פעם לא עשיתי דבר כזה לפני כן, אבל נראה לי
שזה מקרה חירום ושצריך להתקשר.
הרמתי את הטלפון - 100. "מוקד משטרה ארצי, שלום, במה אפשר
לעזור לך?". מוקדנית. אני אף פעם לא אבין איך המשטרה החליטה
שזה מה שצריך להגיד כשמתקשרים. עד שלאדם שהתקשר תהיה אפשרות
להוציא מילה מהפה - כבר יצליחו לרוקן לו את כל הבית, המנוע של
השברולט כבר יהיה מפורק ומותקן מחדש בטרנטה של מחמוד, התינוק
מהאנס כבר יספיק להגיע לגיל 3, האשה הבוגדת תגיע כבר לעולם
הבא, וגם תספיק להירקב, ויספיקו כבר מזמן לפנות את כל ההרוגים
והפצועים.
"סליחה, אתה עדיין על הקו?", "כן, אני רוצה לדווח על משהו
שמצאתי." "כן, אפשר בבקשה לתאר את הפריט?"
וואו, כמה שהיא רגועה, כנראה מדריכים אותם לזה במקרה שיש מקרה
חירום אמיתי, אם נפל על אמא של ילד בן חמש מקרר, למשל. "אפשר
בבקשה לתאר את הפריט?" - "טוב, נראה לי שזה נוגע אליכם: מצאתי
כסף, אהה, שקלים". "כמה מצאת?" -