הקריאה היא בקצב קבוע מראש
משתנה עם הרצף, הרגש הראש
לפעמים מתחרז ולפעמים לא
רוצה לפרוץ את הטעם הטוב.
זה לא בשבילך הקורא! שתדע
כל זה בשבילי, אני מודה, נקודה.
ובשצף קצב, לאט אני אתחיל
לספר את סיפור המרוץ המטריף.
אם זה לא בשבילי, בשביל האגו שלי
מתאמן ביציאת מילים במקביל
בעץ ובמיץ האש מלבלבת, מילים
נתקעות לי בקצה המחברת.
השמש נתקעת באמצע היום
משבר של חוף שבור מחשבות
זה לא להגיע לשום מקום
זה לא להופיע ולא לנשום
הרגע זורח ברוב טיפשותו
מריץ הוא בקצב מילים משלו
מחשבות נכנסות יוצאות ורצות
מנסות להתחבר מכל הקצוות
כמו רשת נושבת עולה החלום
מבקש הוא קצת שקט לפני התהום
האם הוא זה אני? או אני החלום
ומי זה עומד על פי שפת תהום?
התהום ללא דופי נושבת קרירה
הרוח החופצת שתשכב בצילה
גם חלק מילים, אולי ללא משמעות
מילים מקפצות לעטי במהירות
כמו כבאית אש מטורפת רצה בראש
ביבבה מוטרפת.
השמש שוקעת בצד מערב
אני מאבד את צפון המרחב
מרחב החיים הנפוח כך סתם
נושף לכיוון הפרוע. סתם.
נשימה!
אך איזה שקט יכול להיות
אצלי בקרקפת אצלי בקודקוד
מילים ללא דופי יוצרות משפטים
מנסה להדגים פה מרוץ הדגים
השטים במורד זרם המחשבות
העולים בחזקת רשת צדפות
מפוצץ אני פה במילים עזובות
בלי קשר אחת לשניה לבאות
חשבתי אולי אפרסם ספר גם
ואולי כל זה רק סתם?
אך טוען אני ובמבצע
מרוץ מטורף של מילים מהמרצע
זה לא בשבילך אני חוזר ומדגיש
זה הכל בשבילי ואם לא מוצא חן בעיניך
עסק ביש.
עצור נא לקרוא כל מילה
הרצף נשבר על פיסת חוף נקיה
חושב אני וזו דרך לטעות
כי גם כך כל העסק הזה מלא מחשבות
דקת דומיה בשביל הנשימה.
נשימה!
ברז טיפטוף מתקתק השעון
המזגן הממזג עושה לי חשק לישון
אך שוכב עם קצת חום על ריצפת האפור
רכה היא ומחוספסת ישר על העור.
הבתים באזור צבועים באפור
השמים כחולים
החלוקים לבנים
ואפילו אין פה סורגים.
בבית החולים אנשים מתחלפים
שומרים על בבת עינם
איש חיים!
ומי שלא מאמין שיקרא בהמשכים.
נשימה!
מתקשר משקר מקשקש מפקסס
הכל אותו הדבר ובא מאותו ההקשר
הרגשה לא נוחה של צילצולי פעמונים
ישר בתוף ראשך, ניתזים ניתזים
בקו ישר מנסה להביע
מילים שזורמות לי בתוך הרקיע
ועמוק עמוק בתוך האדמה
עקבי תקוע וזה ממש לא נורא.
כמו קו מחשבה כמו קו החיים
נמשים של בינה מסתתרים נגנבים
מסתכל על כל רגע מנסה להבין
שיגועים של הקצב, של החיים
שטויות בתקווה שמישהו יקרא.
למה אני רוצה שמישהו יקרא?
שידבר? שיחשוב? שיגיד מילה טובה?!
הרגשה בלתי נמנעת של אגו מצר
שחונק אותי ככה, חונק ולא עוצר.
השעה בין ערביים
השמש כמעט שקעה
המזגן ממזג ואני מרגיש מעט רע.
כי יש לי חום ולא ברגשות
אני ברוב הזמן בחיוכים!
טוב, כולם כבר התעוררו
אפסיק ודי
ואחזור למרוץ מתישהו, מתי?
נשימה |
