ובכל זאת לא מפסיק לחשוב
על אותו יום פרידה אפור,
תשמור על קשר, אמרו, אל תעזוב.
עכשיו אני כל כך שיכור,
ולמרות הכל העט ממשיך לכתוב
איך שרעדתי ולא מקור,
ולמה לפחד מלאהוב?
עכשיו אני כל כך שיכור,
זה סוף סיפור נחמד על בית בקיבוץ,
סוף לשפתיים המלטפות כשמכבים את האור,
לך לאט, אמרת, אין לאן לרוץ.
עכשיו אני כל כך שיכור,
את אהבתי הנעימה מי לקח?
והבחילה, כמו נפילה לבור
עכשיו, כשאני שיכור כל כך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|