הוא חולם רק חלומות שחורים,
לובש בגדים לא מתאימים,
עגילים בכל מיני צורות,
וקעקועים בכל מיני מקומות


כל יום שעובר,
נזכר בדמותה,
מדמיין את גופה,
אך את פניה ללא הצלחה


מתעורר בבוקר כל יום מחדש,
מדבר אל עצמו בלחש,
לא רוצה שישמעו,
שאין אף אחת בשבילו


מדמיין את דמותה,
ללא הצלחה,
חושב על כל מה שלא קרה,
רוצה למצוא אותה,
פעם אחת בחייו,
לראות בעינייו


מתעוררת בבהלה,
אינה רואה, זאת מחלה,
מייחלת למותה,
רוצה רק אהבה


ללימודים הולכת עם עזרה,
ללא שום התראה אותה לוקחים,
הם אומרים שהם עוזרים,
אבל הם לא מבינים
לא אותה


מדמיינת את דמותו,
כי זה כל מה שהיא יכולה לעשות
חושבת על העתיד בלי לראות
רוצה רק לראות אותו
פעם אחד קצרצרה,
ולדעת הפעם זאת אהבה


נתקלים בהפסקה,
לא מפחדת להתקרב,
כי לא רואה את פניו,
לא רואה את לבושו,
לא רואה את הבעתו


מסתכל אליה בתדהמה,
כיצד אינה ברחה?
אינה רואה או שהיא נכה?
זה לא חשוב, כי היא כנה


מדברים ללא הפסקה,
שניהם אומרים את אותם הדברים,
פתאום שניהם מגלים,
שאחד את השני שניהם מחפשים


אינם צריכים לדמיין יותר,
כי את מה שחיפשו מצאו ואף יותר,
גם אם אינם רואים או מפחדים,
את זה כולם יודעים,
שלא תמיד מבינים אותה,
אבל ככה פועלת האהבה