החלטתי להעלות מכתב שקראתי לאח שלי ביום נישואיו
לשרון ואילן!
אגדה מטנזניה שפעם קראתי מספרת על כך שהגיבור פוק'סו, אשר היה
אדם צעיר, תר אחרי אהבת חייו כשיומם וליל חיבר שירים וכמנהג,
כל יום, בשעות הדמדומים הוא ניגן את מנגינת האהבה שלו. לאחר
שנים רבות, כשכבר הפך מנער לגבר, שמעה אחת מנערות הארץ את
מנגינתו המלבבת וידעה, באותו הרגע, שהמנגינה השמימית נכתבה רק
בשבילה ושמאותה השנייה עתידה ועתידו של פוק'סו יהיו קשורים
יחד.
אמנם מעולם לא קראתי אגדה זו ואני בכלל לא בטוח שאיזה שבט
מטנזניה באמת סיפר אגדה כזו, אך בערב זה אנחנו מתקהלים יחד על
מנת לתת אישור שסיפור זה אכן מציאותי.
אילן ושרון. ערב זה של חגיגת יום נישואיכם הינו אחד מאותם
ערבים רבים שבו היה לי העונג והשמחה לראות זוגיות כ"כ מלבבת,
קורנת ומאושרת.
התחלת הנישואים הללו היא המשך לזוגיות אשר כל איש ואישה מביננו
מקווים למצוא. האהבה שלכם משכרת את כל הנוכחים בחיוך רחב רחב
שנמצא על שפתותינו ונותנת את התקווה לכל אדם שבאמת ניתן למצוא
אהבת אמת בעולמנו.
הינכם כ"כ חשובים לי כקרוביי וכחבריי ואני מאחל לכם שאש האהבה
שבליבכם רק תשתלהב מדי יום וכל בוקר המילים ההדדיות אחד
לשנייה: "אני אוהב אותך" יהיו רמות מכפי שהיו בבוקר שלפני.
אני כ"כ אוהב אתכם ומבקש גם בייבי קטן... להיות דוד זה תפקיד
שדיי מוצא חן בעיניי.
באהבה רבה,
יהל פולק |