מבטים סביבי, מביטים בי,
כמו חיה פצועה ניצודה.
מביטים בי כנדחה ומושפל, מביטים ולא מרפים.
מקננים במוחי עם מקור מבטם,
ותוהים מתי אפול או אמעד כדי להרוס את מה שכבר לא נשאר.
מבטיהם אשר משלחים כאב עז לראשי,
הרגשה טמאה ואינה ניתנת להסרה.
מבטם המותיר בך רק אות קלון לא נגמר.

מבטיהם הנועצים סכינים בכל חלק בגופי,
מפרקים את גופי אל הלא נודע כלא מובן.
מנתחים את נשמתי עד לפרטי פרטיה,
ומשאירים דלי דלות.

מבטיהם, מבטיהם הכואבים,
הנושכים כל חלק בגופי,
מבטיהם הנהנים לקרוע אותי לגזרים ללא שארית.
מבטיהם, מבטיהם הננעצים, מבטיהם הלא מובנים,
בפניהם המזוגגות,
בפניהם נמוג החיוך ומפנה את פניו להבעת גועל.
ומבטיהם נשאר דומם,
נשאר תוהה, נשאר נעוץ בראשי, בגופי, בכל חלק שעוד חי בי.