לפי שהיה עסוק במדידתם של אחרים, לא מדד את עצמו. והמידות שמצא
היו חלקן טובות, מיעוטן רעות, ורובן בינוניות. רשם אותן
בפנקסו, כדרך שחקלאי רושם יבולים, עם הרבה רגש אבל גם עם מידה
ברוכה של עסקיות. וכשבאו ושאלו אותו לדעתו יכול היה להשיב: זה
קיבל כמידתו, וזה קיבל שלא כמידתו. והכל היה רשום, חתום, גמור
בפנקסו. ואישה שדנה אותו לאהבה הופיעה ברשימותיו תחת שם סתרים
שלא היה שמה. ובטבלה הקבועה בת שלושת הסעיפים, הראשון לטוב,
השני לרע, השלישי לבינוני, התארך הטור השני, כי, כך שאל את
עצמו, מה חסד יש בה באהבה? וכך לילה לילה היה נוטל בחשבונותיו
עוד תואר מן הטור הימני, או השמאלי, ומעבירו לאמצעי. ככל שגברה
תאוותו אליה הפכה דעתה הנחרצת לדעתנות מופרזת, וככל שהרבה
לפגוש את עצמו בחברתה הפך דיבורה שקודם לא היו בו סימנים לחיוב
או לשלילה לקולניות לשמה. וגם על מידות גופה לא פסח. בדק היטב
היקף של גולגולת, ועובי ירכיים, וכן קשיות וחדות שיניים
בהינעצן. בחן וניסה כל יום, וכל לילה היה יושב לשקול ולהחליט.
עד שביקשה להתארח אצל ביתו דווקא ולא בביתה, בלילה דווקא ולא
ביום. הצפין את פנקסו וטאטא את הרצפה והחליף מצעי מיטה ישנים
בחדשים והזמין אותה אל חדרו. באשמורת ראשונה דיברו, בשניה
שתקו, ובשלישית ביקש לישון. ביקשה היא לנצל את הביקור ולצפות
בשלושת אלבומי התמונות של ילדותו ובגרותו שהוא הירבה כל כך
לדבר בהם. הראה לה צילומים דהויים של ינקותו באלבום האחד,
והרבה תמונות צבעוניות שתיעדו את בחרותו בקפיצות גדולות של זמן
באלבום האחרון. וכששאלה לשלום אלבומו הבינוני, השני, שם שכנה
ילדותו הגלמודה, התעקש שלא תהא צופה בו. אך דעתה הנחרצת הייתה
חזקה מדעתו, ושלא בדעתו פתחה את האלבום. פנקסו, אשר הוטמן בין
תמונות הזמן הישן והחדש, לקח מיד את דעתה בצבע כריכתו הכחולה,
אשר הזכירה לה ענן עצוב, והיא שלפה אותו ממקומו. פתחה, ומצאה
עצמה מסכימה עם דעתו, אכן חבר זה מידות אלו רבות ונאות בו,
ואילו חבר אחר מחזיק במידות אחרות, שכלל אינן יאות לו. והיא
הופיעה בפנקס אחרונה, בסמוך לזריחה, ואת כינויה לא הכירה. אך
מידותיה היו מוכרות לה. מצאה עצמה שוב מסכימה, ומזהה את עצמה.
התבלבל, ביקש לתקן, הסביר שלא, דווקא אין מידה זו בולטת בה,
ולא לכך הייתה כוונתו. ניסה להעביר מידות מן המרכז אל הטוב, או
לפחות אל הבינוני, אך היא אסרה עליו לשנות. בבוקר בבוקר החלה
מודדת אותו, בין שבט לחסד. מצאה את הרוב בינוני, ומעט השתייר
לרע, או לטוב, והתוודתה באהבתה אליו. ביקש לתקן את מידותיו,
והתוודה גם הוא על אהבתו. חשבה אולי אין לה צורך לחזור אל
ביתה, והוא אמר זאת בקול, שאולי אין לה צורך לחזור אל ביתה.
שקלה את דבריו ומצאה אותם נכונים, ושאלה על הבטחתו לתקן מידות.
חשבה אולי התכוון לחתונה, והוא אמר בקול שישמח לבוא עמה בברית
של נישואין. שקלה את דבריו היטב ואמרה שייטב אם קודם יתקן כל
אחד מידותיו. הבטיח למהר בתיקוניו, ומדד עצמו אל תוך בגדיו.
מלובשת הלכה ואמרה שתחזור בערב עם כל חפציה, כליה ובגדיה. הלך
גם הוא מביתו לעבודתו, וציפה לבוא אשמורת ראשונה של לילה, וחשב
על מידותיה ופתאום כולן נראו לו טובות. חשב על מידותיו ובלבו
קמה מידה גדולה של סלחנות.