שירה ליידי-וייס / אובססיה |
להקיא מילים נושנות
של צער וכאב
שנתת לעצמך לשכוח
ולדעת,
שבמבט אחד
אזכיר לך עבר קרוב רחוק
שהספקת ממנו לברוח
לגעת,
ולצרוב בך
כוויות קטנות ואדומות
שחופרות בנגיעה
כאלף סכינים חדות
ולחדור,
כקור של לילה חורפי
אל ליבך החד סטרי
שמזמן הפסיק לפעום.
הייתי רוצה להכאיב לך
עד זיו דמעות,
רק כדי שתמחיש
שלא שכחת
להיות אנושי
ואז,
אז אדע שאתה מרגיש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|