[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'אי קלנסי
/
ספר או סרט?

אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי. מן תחושה של ריקנות. אני אני,
או שאני רק רוצה להיות? אני מסתכל על אחרים ואני לא בטוח שאני
לא הם. החיים בחוץ לא מסכימים איתי, חסר בהם משהו. הם...
מציאותיים מדיי. יש חוקים. אי אפשר דברים. אבל למה? בתוכי הכל
אפשרי, אבל לא אמיתי. מה עדיף? מציאות מוגבלת או דמיון חופשי
חמקמק? סרט או ספר?
הספרים הם מין שינוי, כיף לשקוע בהם, לזנק דרכם אל עולמות
אחרים. אבל גם העולמות האלה הם מציאותיים, בעלי חוקים. שונים,
אולי, אבל חוקים. מים בבקבוק או מים בכוס, זה לא משנה - עדיין
המים אינם זורמים. עולם אחר, לא אמיתי אבל מציאותי לא פחות.
הוא ממשי כי הוא נובע מהממשי. המילים הן היוצרות את העולם. הן
קובעות את חוקיו הן קובעות מה אפשרי ומה לא.
אבל... מי הן שיקבעו? לא קרה לכם אף פעם שהצטערתם על משהו
שהמילים עשו? על שהן הפגישו בין שני יצירי מילים וגרמו לריב.על
כך שהן יצרו אדם רע, כעסן, אנוכי. אדם שפגע בכם, חדר אל ליבכם
ומחץ אותו, היתל בכם, רימה, שיקר. הוא אינו ממשי (מציאותי) אך
הוא קיים. בנוי (מ)אותיות אותיות, מילים מילים, משפטים,
פסקאות. הוא צד באישיותו של הסופר שמתפרץ ושובר את החומה שסגרה
אותו, שבריר ממחברו שהופך לאדם שלם. מישהו שהוא חלק מ... אבל
לא שלם.
ואנחנו, אנחנו אמיתיים? מי כתב אותנו? מי החליט איך נגיב? מי
בנה בנו את הסתירות שיוצרות אותנו? אנחנו לא רק פלקט. המצחיק,
הרגיש, החכם. אנחנו לא רק קלפים. אנחנו מתגבשים עם השנים במוחו
של סופר העולם. אבודים, מתנגשים, נוצרים, נשברים, מאמינים,
אוהבים, שונאים, נכתבים, נמחקים.
מה קרה לנו? אנחנו יכולים להיות אדונים, להמציא את עצמנו, את
חיינו, את רצונותינו, רק במקום אחד - החלום. המוצק הוא נוזלי,
טוב הוא רע, הכל אפשרי.
שם אין גבולות חוץ מהגבולות שאנו עצמנו מציבים לנו. אנחנו
האדונים, יוצרים חיים, דמויות, ארועים, סיפורים. סופרים. אנחנו
שולטים בכל פרט ופרט בעולם הזה באופן מודע או לא מודע. אנחנו
יכולים ליצור אדם כמונו אבל לא אנחנו. אדם שיעיז. אדם שיאהב.
ליצור את האהבה המושלמת. האם המושלמות היא מה שאנחנו רוצים או
שאנחנו אוהבים פגמים, אנושיות. האם נוכל לכתוב את עצמנו, בלי
קלישאות, להפתיע? בכוחנו ליצור את האמת אבל האם אנחנו רוצים
לעשות זאת, או מפחדים מאותו כוח. מהו המושלם? מהו הטוב? איך
נדע מהו העולם שאותו ניצור. נשים יפות? בעינינו או בעיני
העולם. אושר? מי יהיה מאושר בעולם שאותו ניצור. איך נדע מה
לבחור? כסף יביא אושר? אהבה? מה? מי כתב אותי? מי אני?


מונולוג של דמות מסיפור שלי - יעקב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"תראה חביבי
העיקר זה
הכימיה"


(מתוך שיחה בין
שני סקאדים
עיראקיים)


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/7/04 12:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'אי קלנסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה