מיכלי, ילדה חזקה שלי,
רוצי בכרי דשא פתוחים, מלאים בריח פרחים ואני אלטף אותך כקרני
שמש נעימה על העור החשוף, במשחקים של אור וצל כשאת עוצמת
עיניים ונפרשת לקבל אותי. אז אעבור ברפרוף כמו רוח מרענן ואלחש
לך המיית ים רחוקה וריח מלוח עד שתעבור בך צמרמורת של עונג
בגופך הלבקן.
אחר-כך אשא אותך בשלווה כשאת שרועה עלי כעל אדמת מולדת מזינה
ואת רועה בי וחבלך מותר.
אביט בך בעיניים עמוקות לאינסוף, אוצרות בהן עוצמה שאולי לא
תוחרד מרבצה, כמו אוקיאנוס כחול שנושא אותך על קליפת הוויה,
והן תתמלאנה בנצנוצי שמש שקורנים אלייך, כאילו בשבילך אני
קיים.

כל יום אני משקיף אל עבר האופק שפורש כסותו עלייך,
וכל יום אני מבקש את הירח והכוכבים שמטיילים במסלולם,
כי יודע שיראו אותך אחר-כך, ומקווה שאת שומעת איזה הד קלוש
ולפתע נזכרת בי, מביטה סביב ולא יודעת שזוהי ברכה ששלחתי אלייך
עמם.

מיכלי שלי.