את מתרחקת מהפצע כדי לא להיות נגועה
מן סוג של מחלה שאין לה תרופה
פרצופך מטושטש מפני הזוועה
שמשתוללת בתוכי כרוח סערה
עיני אדומות,עייפות נחתה עלי
כאב נחות כמסע כבד מעלי
הבושה הכבדה פורחת מחדש כשאת מסתכלת עלי
והתסכול מאיר,יוקד על פני
הלוואי שיכולתי להיות זחל
שעוטף את עצמו בתוך חוט של צער
ולאחר זמן מה אחרי שהכל נרפא
לעוף החוצה כפרפר צבעוני מלא גאווה
את לא באמת יודעת איך שהדברים נראים
הכל כתוב לפניך אבל אין ניקוד למילים
את מסתגרת מפני כל הכיעורים
שנתגלו לפנייך בזמניים האחרונים
זו אינה אשמתך שנשמתי מצולקת ופצועה
לא ניסיתי לפגוע או לעשות לך משהו רע
אבל איך תביני אם את אפילו לא מנסה
את פשוט מתרחקת מהפצע כדי לא להיות נגועה |
