לך לך אל שירז, העיר הגדולה
מהלך שלושת ימים
מצא לך שם את היפה בנשים
הבא אותך אל ממלכתך, נבאשיר
כי בזאת תהפוך למלך חכם ועשיר

כבר חצי שנה עברה מאז קיבל הנסיך את הנבואה. לא היה יום או
לילה שהוא לא חשב עליה וניסה להגשימה. אביו, מושל נבאשיר
האגדי, שכב על ערש דווי גופו ונשמתו דועכים מיום ליום. הנסיך
ידע שהוא חייב להגשים את הנבואה. למצוא את היפה בבנות שירז,
להביא אותה אתו לנבאשיר, לשחרר את אביו החולה ולהחליף אותו
כמושל הממלכה. אבל זה בכלל לא פשוט. נבאשיר הייתה אחת
מהפרובינציות הקטנות והדלות מבן מאה עשרים ושבע ממלכות פרס
ומדי. שירז, לעומת זאת, הייתה עיר גדולה וגאה, מרכז חיי מסחר
ותרבות, מטרופולין עשיר ומתקדם. עיר עם דופק חיים וקצב, המון
עושר, התנשאות ואין סוף תחרות.

מיד כשקיבל את הנבואה לרגלי מיטת חוליו של אביו לקח הנסיך את
סוסו האציל ואת אותות ההצטיינות שלו בקרב ודהר במהירות הבזק אל
מלך שירז. בלי פחד ובלי בושה הוא ביקש מהמלך את ידה של בתו
לאישה.
"אין בעיה, נעבוד לפי הפרוטוקול אמר המלך" כי כך המנהג בכל
מדינות פרס ומדי. שבכל עיר ועיר אשר יבוא נסיך ויבקש את הנסיכה
לו לאישה, יעשה הנסיך למלך ולשרים למגדול ועד קטן משתה שלושת
ימים. ובמלאת הימים האלה יבוא הנסיך אל החצר הפנימית והיה אם
תושיט הנסיכה את שרביט הזהב ונגעה בראשו, ישים הנסיך כתר מלכות
בראשה וימליכה לו לאישה. והיה אם תתעלם ממנו הנסיכה ותסרב
להושיט לו את שרביט הזהב, יעזוב הנסיך את הארמון תכף ומיד.

הנסיך ערך משתאות רבים בחצר המלך, אצל האחשדרפנים שרי המלך
והפרתמים אבל אף אחת מהנסיכות לא הושיטה לו את שרביט הזהב. הוא
הסתובב בבגדיו הנוצצים מבויש ברחובות, מלא כעס וצובר חובות.
הוא בעט בכל אבן שנקרתה לדרכו וקילל בשקט. אחרי ימים רבים הוא
הגיע למסקנה שבעצם, רוב הבנות של המלך והשרים, האחשדרפנים
והפרתמים בכלל לא כל כך יפות תואר וטובות מראה.

לבסוף, הוא חזר הביתה מושפל, עצוב ומדוכא. הוא סיפר לכל חבריו
ולכל אוהביו את אשר קרהו ואת מסכת ההשפלות והדחיות שהיו מנת
חלקו בכל ארמונות האצולה. ויאמרו לו חבריו אל תדאג ואל ירך
לבבך. ישנם בשירז לא רק אצילים מפונקים ישנן בשירז דוגמניות
יפיפיות ואחלה מועדונים. הנה ראה נא יש לנו קשרים עם כמה וכמה
יחצנים. נסדר לך כניסות לסבבה של מסיבות. לך תכיר, תרקוד ותעשה
חיים במועדונים הכי חמים.

עלה הנסיך על בגדיו היפים, גילח את ראשו רחץ את גופו בשמן המור
וטבל בשלל תמרוקים. לקח את הסוסה הכי גזעית בממלכה ויצא
בדחיפות לכבוש את חיי הלילה של העיר הגדולה.
הוא רקד בהמון מסיבות הסניף אבקות ובלע גלולות. פה ושם הוא
הצליח לקחת איזו דוגמנית אליו למיטה אבל תמיד הוא גילה שבלי
איפור ובלי בגדים היא הרבה פחות יפה.  כשדיבר עם הטובות שבהן
לבוא אתו לנבאשיר הן צחקו לו בפנים "אנחנו מורגלות לבילוים,
אין מצב שנעזוב את גבולות העיר"

חזר הנסיך תשוש ומצוברח הביתה ומיד חזר להתייעץ עם הנביא:
"אם על הנביא טוב, ואם מצאתי חן בעינך תינתן לי הנחה קטנה, תן
לי בבקשה למצוא לי כאן נערה פשוטה ונאה מבנות הממלכה?"
"הנבואות וזיווגים אינם באים ממני" אמר הנביא בקול שקט, "לי
אין עליהם אחריות. הנבואות באות מאלוהי השמים. אני רק שליח.
אתה תצטרך לבחור את הבחירות בחייך. אני יכול רק לתת לך את
המסר"
"קום בני לך" הסתכל עליו הנביא בעיניים כחולות וחכמות "לך לך
אל שירז העיר הגדולה, מהלך שלושת ימים ומצא לך את היפה בנשים"
הנסיך היסס לרגע... "אז אתה מתכוון שאני באמת צריך ללכת ברגל
לשירז? ללכת כמו הפשוט שבאיכרים, בדרך של פשוטי העם שאינם
יכולים לשלם את שכר העגלות והסוסים?"
"למסקנה הזאת אתה הגעת" אמר הנביא בקול בוטח ונעלם בחשכה בלי
לחכות לתשובה.

לקח הנסיך תרמיל קטן, בגדים פשוטים ונוחים והצטרף לשביל המאובק
עם פשוטי העם, הנוודים והאיכרים.
כששקעה השמש בסוף היום הראשון, כששרירו כאבו ורגליו מלאו
יבלות, שמע הנסיך מוזיקה שמחה ממרכז הכפר אליו הגיע. הנסיך הלך
בעקבות הצלילים והוזמן בשמחה להשתתף בחתונה שנערכה באותו ערב
בכפר.
"מי אתה ולאן אתה הולך?" שאלו אותו מארחיו בסוף הערב אחרי אין
סוף כוסיות רקי לוהטות.
הנסיך סיפר להם את כל הרפתקאותיו ואת תלאותיו ולבסוף הסתכל על
מארחיו ואמר "אתם יודעים מה, הסתובבתי בכל ארמונות הממלכה,
רקדתי בכל המועדונים, ביליתי בכל המסיבות, אבל בינינו, אצלכם
הנערות הרבה יותר נאות. ראו נא איך הן רוקדות ביופי ובחן, ראו
איך הן מנענעות את האגן ומזיזות המותניים, ממש תאווה לעיניים.
הנערות שלכן הרבה יותר חינניות, יפות יותר מכל הנסיכות ומכל
הדוגמניות."
"מה פתאום", צחק בקול ראש הכפר. הנערות אצלנו רגילות לגמרי.
אולם דע לך חברי, "היופי נמצא בשמחה". הבט נא על הבנות, אתה
רואה אותן פה שמחות מכל הלב והנשמה. ראה אותן, הן כל כך
מאושרות לכן הן כל כך יפות בעינך.

למחרת אחרי יום ארוך בעליות קשות ודרכים פתלתלות מצא הנסיך
מקום לינה  באכסניה שמנוהלת על ידי מנזר של נזירות. הוא הסתובב
לבדו בשעות הערביים בשביל הצר בין קיטוני התפילה לבין בית
החולים. בבדידותו אחרי הארוחה הוא התיישב לשוחח עם מנהלת המקום
ופקידת הקבלה.
"הנזירות שלכן, כל כך צחורות, כל כך יפות" אמר להן הנסיך "הן
כמו מרחפות חרישית באוויר בשביסהן הלבנים ורגליהן הרכות"
"הו, הו, הו" גיחכה אם המנזר בצחוק כבוש. הנערות שלנו לא שונות
ביופיין מכל הבחורות האחרות שתפגוש בעולם. אבל דע לך נסיך
יקר,"סוד היופי הוא בנתינה." אישה שתורמת ונותנת מעצמה תמיד
תראה בעיניך הרבה יותר יפה.  אישה שתושיט לך יד בלי חשבון מכל
הלב תהיה בלבבך יפה עד כאב.

בסוף היום השלישי הגיע הנסיך סוף סוף מותש ועייף אל העיר שירז.
הוא חיפש נואשות מלון, פונדק או אכסניה אבל באף מקום לא הייתה
מיטה אחת פנויה. בסוף, כשהוא כמעט בכה מרוב ייאוש ואכזבה הוא
מצא זוג זקנים שהסכימו לארח אותו ללילה. הם היו זוג כל כך יפה.
אנשי שיחה מעולים מפרגנים זה לזו וכל כך אוהבים.

"אתה יודע מה" אמר הנסיך לזקן בסוף הערב כשישבו על כוס קפה.
"לך יש ממש מזל, אחרי שנים כה רבות אישתך נראית ממש טוב, הרבה
יותר יפה מנשים רבות שראיתי ברחבי הממלכה"
"אכן אני בר מזל" אמר לו הזקן. אבל אומר לך ידידי את זאת בדרך
פשוטה, "סוד היופי הוא באהבה" אישה שתחיה אתך באהבה תמיד תהיה
יפה בעינך מכל הנשים שבשירז ומכל הבנות בעולם כולו.
קום בבוקר, ידידי, עשה זאת מחר. כל המקומות בעיר הלילה בתפוסה
מלאה כי מחר מתחיל כאן הפסטיבל היפה מכולם, פסטיבל של ריקוד,
תרבות אוכל ושימחה. מצא לך אישה שמחה ומאושרת, אישה שיודעת
לקבל ולהעניק, אישה שתוכל לחיות אתה באהבה, אישה שאתה תוכל
להגשים את הנבואה.

וכך אכן היה, כבר בטקס הפתיחה הנסיך מצא לו מלאכית קטנה מאושרת
ושמחה. בחורה חביבה ולבבית שיודעת להעניק אהבה ואושר. הוא אהב
אותה יותר מכולם והיא הייתה מוכנה ללכת אתו עד סוף העולם.
הם חזרו ביחד לנבאשיר והגשימו ויותר את כל הנבואות. וכל מעשה
אהבתם, הצלחתם ונדיבותם הלו הם כתובים בספר הזיכרונות, בספר
דברי הימים למלכי פרס ומדי.