מלאכים באמריקה
מאת: טוני קושנר
הדמות: המלאך.
אתה רק חושב שאתה רוצה לחזור.
החיים עבורך הם הרגל.
אתה לא ראית את העתיד לבוא:
אנו כן:
מה תביא חשיפתם העגומה של אלה הימים האחרונים?
האם אתה או כל ברייה תבקשו לשאת זאת?
המוות נע מהר יותר מן הדמעות שיש לגן העדן להתאבל עליו,
התמוססותו האיטית של התכנון האלוהי,
סיחרורה המתפרק של עבודת הנצח,
העולם וכל היופי שבהגיונו המעשי,
הכל חרב. הכל מת, לנצח,
בלילה חסר כוכבים משווע לירח.
אנחנו נכשלים. נכשלים,
האדמה והמלאכים.
הבט למעלה, הבט למעלה,
זהו זמן לא להיות.
הו, מי יבקש את בירכתו של המסדר
בזמן שאחרית הימים יורדת?
מי ידרוש: עוד חיים?
כשהמוות כמו מגן
מעוור את עיננו, מחסה מפני עצב עדין
יותר זוועות מאשר אפשר לשאת.
תנו לכל יצור אליו מחייך הגורל
לזחול אל המוות
בטרם אותו שחר איום ונורא
כאשר כל חמסכם יחזור אליכם
עם זריחתה וחריכתה של שמש חסרת רחמים:
כאשר אור יפציע רעלני
ויסחף הרחק כל חי,
נחשול אש חלבונית
יתפתל סביב הכוכב
ויחשוף את הארץ כעצם חשופה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.