מלאכים באמריקה
מאת: טוני קושנר

הדמות: לואיס. בן זוגו ושותפו לחיים, פראיור, אובחן כחולה
איידס. לואיס אינו מתמודד טוב עם מוות, יותר מהכל, הוא רוצה
לעזוב את פאריור, אך בינתיים היה משותק על ידי אשמה.

מטילדה תפרה בזמן שו'יליאם הכובש היה הרחק במלחמה. היא היתה
מסוגלת ל... יותר מנאמנות. מסירות. היא חיכתה לו, היא תפרה
במשך שנים. ואם הוא היה חוזר שבור ומובס מהמלחמה, היא היתה
אוהבת אותו אפילו יותר. ואם הוא היה חוזר בעל מום, מכוער, מלא
בזיהומים וזוועות, היא עדיין היתה אוהבת אותו; ניזונה מרחמים,
מחלוקה בנטל הכאב, היא היתה אוהבת אותו אפילו עוד יותר, ואף
יותר מזה, היא לעולם, לעולם לא היתה מתפללת לאלוהים, בבקשה הנח
לו למות אם אינו יכול לחזור אלי שלם ובריא ומסוגל לחיות חיים
רגילים... אם הוא היה מת, היא היתה קוברת את ליבה איתו.
אז מה לעזאזל לא בסדר איתי?
(אז מה לעזאזל דפוק בי?)

סצנה: מאוחר יותר. אחרי שלואיס עזב את פראיור. לואיס יושב
בבית קפה עם באזיל. מברבר. זה מונולוג פוליטי. אני לא אומר שזה
יהיה קל.

למה דמוקרטיה הצליחה באמריקה? כמובן, ב"הצלחה" אני מתכוון
באופן יחסי, לא באופן מילולי, לא בהווה, אבל מה שמהווה הרעיון
של מן דמוקרטיה רדיקאלית מתפשטת וגדלה? אני מתכוון, זה הדבר
הקשה באמת בלהיות שמאלני בארץ הזאת, השמאלני האמריקאי אינו
יכול אלא למעוד על כל הסטיות  הפחדניות: חופש, זאת הגרועה
בכולן; אתה יודע, ג'ין קירקפטריק למען השם, היתה נואמת ונואמת
על חירות, מה אומרת המילה "חירות", כשהיתה מדברת על זה, או על
זכויות האדם, יש לך את בוש שמדבר על זכויות האדם, ועל מה
האנשים האלה מדברים בכלל, באותה המידה הם יכולים לדבר על הרגלי
הרביה של חייזרים מוונוס, האנשים האלה אינם מתחילים להבין מה,
אנטולוגית, הם חירות או זכויות האדם, כמו שהם רואים את הרכוש
הבורגני  - מבוסס זכותו - של - האדם - זכויות הזן אבל זה לא
אינפרנקיסמנטי, לא דמוקרטיה, לא באופן מפורש, מה שפוטנציאלי
בתוך הרעיון, לא הרעיון עם דם בתוכו. זה רק ליברליות, הסוג
הגרוע ביותר של ליברליות, למען האמת, סובלנות בורגנית, ומה
שאני חושב שאיידס מלמד אותנו הוא גבול הסובלנות, שזה לא מספיק
להיות סובלני, כי כשחרא עובר בוינטלטור, אתה מגלה כמה בדיוק
שווה סובלנות. כלום. ומתחת לכל הסובלנות הזאת, יש שנאה
אינטנסיבית בוערת.

סצנה: שוב, מדבר עם באזיל.

אתה אח! ספר לי משהו! אני... לא יודע מה לעשות יותר, אני...
לפני שבוע בעבודה דפקתי את מכונת הצילום כך שכבר לא יוכלו לתקן
אותה יותר, ואז... נפלתי במדרגות הרכבת התחתית והמשקפיים שלי
נשברו ונחתכתי במצח, כאן, רואה, ועכשיו אני לא יכול לראות הרבה
והמצח שלי הוא כמו אות קיין, טיפשי,  נכון, אבל זה לא מחלים
וכל בוקר אני רואה וחושב, דברים תנ"כיים, אות קיין, יהודה איש
קריות ומטבעות הכסף שלו והNOOSE שלו, אנשים ש... בבגידתם במה
שאהבו בגדו במה שהיה בטוח בתוכם, אני לא מרגיש... כלום חוץ
מקור כלפי עצמי, וכל לילה אני מתגעגע אליו, אני מתגעגע אליו
כל-כך אבל  אז... הכאבים האלה, והריח, ו... המקום שחשבתי שזה
מתקדם אליו... גם אני יכול להיות... גם אני יכול להיות חולה,
אולי גם אני חולה, אני לא יודע...
באזיל, תגיד לו שאני אוהב אותו. אתה יכול לעשות את זה? (לואיס
מניח את ראשו בידיו, אינו מסוגל להימנע מהחתך במצחו) או'ווו
לעזאזל!!!

המונולוגים באנגלית נמצאים כאן:
http://www.notmyshoes.net/monologues/louis.html