הבוקר מקיץ עם צרחות נדושות
אותן מילים חוזרות וחוזרות
מתוך כל המהומה מופיעות כמו ניצוץ עיני השנאה
ושוב חוזרות וקוראות בשמך
הנה כמעט מגיעה המכה
אולי כבר תבוא על עונשך?
הזמן ממשיך להתקדם בשעון
וכבר לא נשאר מקום לשלדים בארון;
הכל מתמלא באור קודר
אך על שבריר תקווה אני תמיד שומר
והנה, שוב רעידות ושוב דמעות
דממה חסרת רגשות...
הכל נראה חסר משמעות, אולי כל זה פשוט טעות?
וכשהכל שקט...
שוב בא אותו חיזיון
לקחת אותי על כנפי האבדון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.