[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נויה גרינברג
/
סיפור שנכתב בדמעות

עידן,
כבר כמה זמן שאני מנסה להגיד לך משהו, אבל לא יכולה. משהו עוצר
אותי. אני עוצרת את עצמי.
ואני עוצרת את עצמי כי כל פעם שאני עומדת מולך ומנסה להגיד לך
את זה, הדמעות מתחילות לעלות בגרון ואני יכולה להרגיש איך
אפילו האוזניים שלי מתחילות להאדים. אפילו עכשיו, כשאני מתחילה
לכתוב את זה, אני מרגישה שמחסום הדמעות עומד להיפרץ בקרוב.

הבכי הזה. אלוהים, כמה שאני שונאת לבכות, כמה שאני בוכה הרבה.
אפילו על שטויות, כמו הפעם הזו שנכשלתי בבוחן בספרות. ישר
העיניים שלי האדימו וכל מה שרציתי זה לשבת לבד. ובכל זאת - אתה
באת.
וחייכת וניחמת ואפילו התחלת לשיר לכבודי את השיר הזה - "כשאת
בוכה את לא יפה".
ולא ידעת את המילים, אז התחלת לאלתר. והיית כל כך מצחיק וחמוד,
אז שכחתי מהבכי (וגם מהבוחן בספרות).

זה כל כך אירוני.
דווקא אתה, שגורם לי לבכות כל כך הרבה, יכול לעודד אותי אחרי
המבול.
כמה אירוני, שאפילו אנחנו התחלנו מהבכי הזה. אנחנו. כמה בכי
עברנו, עד שהגעתי לנקודה בה אני יכולה לדבר עלינו בלשון רבים.
פשוט להגיד "אנחנו". להגיד מה עידן ואני עשינו אתמול בערב, מה
עידן אמר לי, כמה שאני אוהבת את עידן...

תמיד אמרת לי לא לבכות. היו לך המון סיבות - לא לבכות כי אתה
אוהב אותי, לא לבכות כי זה לא נורא, לא לבכות כי אני לא יפה
כשאני בוכה...
אני מסתכלת בראי עכשיו, תוך כדי בכי ולא מזהה את עצמי.
יש דימיון מסוים, ביני ובין הנערה במראה. אבל היא עצובה.
והעיניים שלה אדומות והדמעות שוטפות לה את הלחיים, ואפילו את
גומת החן שאתה כל כך אוהב.
והיא כל כך עצובה.
אני מתחילה לזהות את עצמי שם, בראי. אולי בגלל שקצת נרגעתי.

כמה בכי, עידן. כמה בכיתי בקשר הזה.
עלייך, בגללך, נגדך, איתך...
הסיפור שלנו נכתב בדמעות.
ועכשיו? הדמעות האלו הן האחרונות. הן כותבות את פסקת הסיום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הרחק, הרחק,
באתר נידח בקצה
הרשת.
חיים להם יצורים
קטנטנים בתוך
ריבוע צהוב-כתום
בפינה השמאלית
של האתר.

קוראים להם,
'הסלוגנים'..


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/7/04 7:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נויה גרינברג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה