ארבל הכרמלי / אומר לך היכן נפשך |
הזמן את ראשיתו,
החלל את ממדיו
והאדם את עצמו,
ואני אומר לך בקשר לנפשך
שהיא בוערת בלילות כאש;
שאני איננו וכשאני יש -
למה לבך מייחל?!
שואלת את עצמך שאלות,
מתפללת לגאולות, הוזה הזיות,
המחשבות מתרוצצות; פעם מאירות, פעם כבות -
אבל עם מי את רואה כוכבים לרבבות?!
למי את כותבת שירי נהרות?!
את מי את רואה ושולחת זרועות?!
את מי נושקות שפתייך הצורבות?!
בגלל מי מחשבותייך קודחות?!
הבי נפשך הקוראת לי עד כלותה!
06/06/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|