וכשהם ישאלו אם אני מודה באשמה אני אגיד שכן.
וכשהם ישאלו אותי למה עשיתי את זה אני אגיד שאת לא היית נחמדה
אלי. וכשהם לא יבינו, אספר להם איך נהגתי להקשיב ליבבות שלך,
ואת בתמורה המשכת לייבב. איך נפגשנו כמה פעמים ודיברנו המון.
איך נשמת קרוב מדי אלי ואיך לא זכיתי להתקרב יותר.
אני לא אשכח לספר גם איך יום אחד ברחת ממני. ולא ענית
לטלפונים. וכשענית בכית ואמרת שלא מגיע לך שאני אהיה שם
בשבילך.
אני לא אספר להם שצדקת.
אני כן אספר להם על הלילה האחרון בו ראיתי אותך. הם יידעו הכל,
מהרגע שנכנסת אלי הביתה במבט מפוחד מעורר רחמים, דרך השיחה
היותר מדי שקטה בינינו, בה המשכת לא לתת לי תשובות שהייתי
מסוגל להאמין בהן, עד לרגע בו השכבתי אותך ואת הפנים המסכנות
שלך על הרצפה ודרכתי על הגרון שלך תוך זמזום ההמנון הצרפתי.
אל תדאגי, אני לא אחסיר פרטים. אני אתאר בדיוק רב את העיניים
הצעירות שלך שהביטו בי בפחד שלא ידעת שקיים בך. פחד שהרטיב לך
את הפנים ואת התחתונים. ילדה קטנה ולא נחמדה. אני אתוודה
בפניהם, אני אודה שזה היה הרגע היחיד בחיים שלי בו הרגשתי
עוצמה ורוע מתמזגים בתוכי. כמו פיצוי על שנים של טוב לב ללא
סיבה אמיתית. הם יבינו בדיוק מה קרה שם. הם יוכלו לדמיין את
החיוך השטני שלי כשהסתכלתי עלייך מלמעלה, נחנקת לך בחוסר אונים
מגרה כל כך.
הם יידעו הכל, אל לך לחשוש מחוסר צדק. אני אקבל בפנים זוהרות
את גזר דיני ואסבול בשקט בתאים הצפופים בדיוק כמו שמגיע לי.
אני לא אתלונן כי זה העונש שיגיע לי וכל רגע ממנו יהיה שווה את
הדקות בהן נאבקת בתזוזת אישונים על חייך. התמונה הזאת מניעה
אותי, נותנת לי סיבה לקום בבוקר ולראות את האור הנפלא מקדש
אותי.
אני אוהב אותך ככה. |
