יושב בבית קפה עם חבר, חושב מה להזמין.
פתאום ניגשת המלצרית: "מה תזמינו?"
אני חושב... ממממ... תני לנו עוד כמה דקות.

תגיד, בן, אתה לא שונא את הקטע הזה? מה פתאום היא נטפלת אלי...
כשאני ארצה להזמין אני אקרא לה! יש לי פה לדבר. זה כמו בחנויות
בגדים שהמוכרת ישר עטה עליך, כאילו הייתי עכבר והיא עורב. חכי
רגע, תני לנשום, תני לעכל...
בסוף אני מוצא עצמי מסתכל על בגדי נשים וכמעט ומודד ג'ינס.

בקיצור אני מוצא עצמי נסחף, מה בסך-הכל רציתי להגיד לך...
לא זוכר כבר. אז תגיד, מה קורה?
רגע לפני שאתה בכלל עונה לי, אתה מכיר את הקטע הזה שאתה הולך
בדרך, ופתאום מגיח מולך חברידידמכרמישהו שראית פעם שאתה ממש לא
רוצה להיות יותר חבר שלו או מעוניין בידידות איתו, ובעצם מעולם
לא היכרת ולא ממש רוצה לראות שוב... אבל מה... יצא וחלפתם אחד
על פני השני ואז אתה שואל אותו בחטף: "מה קורה?" והוא עונה ספק
שואל: "מה נשמע?" ובעצם אף אחד לא מקבל תשובה אבל זה גם לא
יטריד את מנוחתנו בלילה, כי לאף אחד מאיתנו לא ממש אכפת מה
שלום השני...

רק שתדע, החיים הם אוסף מצבים לא מובנים, סיטואציות שאתה לא
ממש רוצה להיקלע לתוכן אבל אתה מוצא את עצמך במרכזן.

אז אתה שומע בן..., בן.... שיט, איפה הוא... הלך והשאיר אותי
עם החשבון. נו טוב.... "מלצרית, מלצרית, שיט, איפה הן כשצריכים
אותן".

לימים התברר לי שבן מאז ומעולם היה לא ישר, זאת אומרת לא
סטרייט, זאת אומרת נו... הומו, ויותר מכך, הוא נהג למדוד
ג'ינסים וזה אני אומר בכיף, אבל ג'ינסים של נשים... וכן, גם
בחנויות מותגים כמו קסטרו, איפה שכולם מסתובבים.
ודרך אגב הוא ממש לא רצה להיות חבר שלי או מעוניין בידידות
איתי, ובעצם מעולם לא הכיר אותי ולא ממש רוצה לראותני שוב...