[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה קציר
/
פופיק

היום יריתי במצפון שלי. האמת היא שלא התכוונתי לירות בו.
נכנסתי לחדר ולקחתי את האקדח שבתוך השידה. שנאתי את עצמי.הבטתי
במראה וראיתי פרייאר מעורר רחמים חסר חוט שדרה שכולם שונאים
ומנצלים אותו, בלי חברים או ידידים.  הוצאתי חמישה כדורים
ממחסנית האקדח והטענתי אותם.  קרבתי אותו לרקה כשאצבעי על
ההדק.  נפלתי.
הכאב היה קשה מנשוא והרגשתי כאילו הבטן שלי מתפוצצת.  הפופיק
שלי התרחב ויצור מוזר דביק ואדום קפץ ממנו. "יאללה, תירה יא
חתכת חרא,למי בכלל יהיה איכפת אם תפוצץ לעצמך ת'ראש?!!".
הסתכלתי עליו המום.  "אתה במילא סתם לוזר" מצפון המשיך "פראייר
שסוחב לכל הבנות באוניברסיטה את הספרים שלהם בלי לקבל תמורה!
אין לך חברים אפילו, אפילו לא חבר טוב אחד! אתה נשאר כל יום
שישי בחדר שלך ורואה גידי גוב מיום שלישי"  צרח "אף אחד לא
אוהב אותך בכל מקרה!  אמא זרקה אותך מהבית לטובת שנאוצר מכוער
שגם הוא שונא אותך, אפילו כלבים שונאים אותך, אז למה אתה מחכה
- תירה! תירה!"
יריתי.  מצטמק ובוכה התבוננתי בו. לבסוף  הוא התפורר והפך
ללכלוך שנשאר בפופיק, כזה שאם תחטט בו אפילו ימים לא תצליח
להוציא אותו.  הלכתי להתקלח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-ערס הוא כמו
גשם.






-כשהוא יורד, אי
אפשר לשחק
כדורגל.







זוע, "רוצה
טחינה עם זה?"


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/01 5:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה קציר

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה