בא יום וריח מתקתק, חדש עם זאת מוכר
מדגדג את קצה אפי, הנחתי לו לחדור אלי,
בא אלי בדמותך
נסחפתי למחוזות בהם הרבה זמן לא ביקרתי
וליבי שעד כה תיפקד כמשאבה בלבד
לפתע מתרגש כשעינייך נחות על עיניי
מנתר כשאת מחייכת את חיוכך הכובש
וידייך המלטפות עוטפות את פניי בזמן ששפתייך אוהבות
את שפתיי, אוחזת בי ומחזירה אותי אלייך גם
כשנסוגתי לאחור
אני מתמסרת בהנאה
כשהמחשבות חותכות בפנים, איך אפשר לעמוד בפני כל זה?
בפנייך?
במאזניים דמיוניים שוקלת את הכל,
בסופו של דבר בתחרות הזו ישנו רק מנצח אחד.