כשהוא חזר הביתה היא התחבאה בחדר. היא ידעה שכשהוא חוזר בשעה
כזו מאוחרת הוא שיכור, וכשהוא שיכור היא בסכנה.
הוא נכנס למטבח, מוציא בקבוק בירה מהמקרר, התיישב אל מול
הטלוויזיה וקרא לה, יותר נכון, זעק לעברה. "איפה את, ממי?
בואי, שבי לידי."
היא לא רצתה לצאת החוצה, אבל ידעה שאין ברירה. היא יצאה
ובפנייה חיוך, אך עיניה היו מודאגות ומפוחדות.
היא התיישבה לידו, והוא כרך את ידו סביבה והתבונן בה ממושכות.
לאחר מכן התבונן לרצפה ואז שוב לעברה. הוא נראה כמו מצפה
למשהו, ואז היא הבינה שכחה להביא את נעלי הבית שלו.
החבטה לא איחרה לבוא. היא הוטחה לרצפה בעוצמה. "איפה נעלי הבית
שלי???" הוא צעק בזעם
והוסיף עוד בעיטה לעברה צלעותיה.
היא לא בכתה, רק שכבה כך על השטיח, חסרת אונים, לא מסוגלת
להרים את עצמה.
אבל היא ידעה שהיא חייבת לנסות, אחרת הוא ימשיך להכות אותה.
היא ניסתה להתרומם ובדיוק כאשר חשבה שתצליח לקום נחתה עלייה
מכה נוראה. זה היה מקל הבייסבול שלו.
"קומי ותביאי את נעלי הבית שלי מיד, כלבה!!!"
קולו כבר לא נשמע באוזניה, מכיוון שהיא שכבה מחוסרת הכרה, אך
זה לא הפריעה לו להכות אותה שוב ושוב, עד אשר לא הצליח לאחוז
עוד במקל הבייסבול שלו.
זה היה רצח בדם קר.
בבית המשפט פרקליטו טען לאי שפיות זמנית, הרי הוא שוטר, וייתכן
שהמקרים שבהם עסק "טרפו" את דעתו, אך השופטת לא השתכנעה. היא
החליטה לנקות בחומרה והוא נידון לשישה חודשי מאסר בפועל
ושנתיים על תנאי. אחרי העירור עונשו "הומתק" לעבודות שרות.
עבודות שרות על רצח!!!
אה, כן, היא הייתה רק כלבה.